כל מה שרצית לדעת על תומאס ברנהרד:
תומאס ברנהרד, (גרמנית: Thomas Bernhard; 9 בפברואר 1931 הרלן, הולנד – 12 בפברואר 1989 גמונדן, אוסטריה) היה מחזאי וסופר אוסטרי, מחשובי הסופרים והמחזאים בשפה הגרמנית במחצית השנייה של המאה העשרים.
נולד בשנת 1931 בעיר הרלן שבמחוז לימבורג בהולנד לאם חד-הורית אוסטרית, אשר עבדה שם כעוזרת-בית.
כשהיה בן שנה אמו שבה איתו לווינה ושם בילה את ימי ילדותו אצל סבו וסבתו מצד אמו.
אמו נישאה ב-1936 ועברה להתגורר בעיירה טראונשטיין שבבוואריה.
הוא נשאר עם סבתו ועם סבו שהיה הסופר יוהנס פרמביכלר שב-1937 קיבל פרס מן המדינה בעבור הרומן "פילומנה אלנהוב".
תומאס ברנהרד זכר לטובה כל ימיו תקופה זו של ילדותו בחברת סבו.
החל ב-1939 היה חבר בנוער ההיטלראי, וב-1941 נשלח למרכז חינוך של המפלגה הנאצית במדינת תורינגיה שבגרמניה.
הוא למד בבית ספר יסודי בזלצבורג וב-1943 נכנס לפנימייה הנאצית שבעיר.
ב-1947 הפסיק את לימודיו והפך לשוליה בחנות מכולת.
ב-1949 חלה בשחפת ונכנס לבית מרפא לחולי ריאה, שם פגש בהדוויג סטאביאניצ'ק שהפכה לידידתו.
סבו מת באותה שנה, ואמו – בשנה שלאחריה.
ב-1951 השתחרר מבית המרפא, אך סבל כל ימיו מקוצר נשימה – מצב שהוא מתאר בכתביו.
ב-1952, בהמלצת ידיד של סבו, החל לכתוב מאמרים בעיתון בזלצבורג.
אך מאמרים אלו גרמו לשערורייה, כי בהם תקף את הצביעות שבחיי העיר המבוססים על הדת ואת תושביה המסרבים להתנתק מן הערכים הנאציים.
הוא למד באקדמיה למוזיקה ולאמנויות הדרמה בווינה ובאוניברסיטת מוצרטיאום בזלצבורג.
ב-1962 כתב את הרומן הראשון "קיפאון" שזיכה אותו בפרסים רבים.
אך ב-1968 פרצה שוב שערורייה בטקס קבלת פרס לספרות.
אחרי שאמר "הכול מגוחך כשאנו חושבים על המוות" החל לתקוף את מוסדות המדינה, את התרבות האוסטרית ואת האוסטרים כ"אדישים לחיים".
שר החינוך ואלה שארגנו את המאורע עזבו את האולם.
ב-1970 מחזהו "בוריס" זכה בהצלחה רבה כאשר הוצג בתיאטרון הגרמני בהמבורג.
באותה שנה קיבל את פרס ביכנר – הפרס לספרות החשוב ביותר בגרמניה המערבית.
בשנה זו החל לכתוב את האוטוביוגרפיה שלו שיצאה לאור בחמישה כרכים בין 1975 ו-1982 ("המקור", "המרתף", "הקור", "הילד" ו- "הנשימה").
ב-1988 הוצגו שני מחזותיו "הלדנפלאץ" (שמה של כיכר הגיבורים במרכז וינה שבה נאם היטלר לקול תשואות ההמון עם סיפוחה של אוסטריה לרייך השלישי חמישים שנה לפני כן) ו"ארוחת הצהרים הגרמנית".
במחזות אלה הצביע על העובדה שהאוסטרים לא השתנו, תיאר את סבלם של היהודים הזוכרים את זוועות הנאציזם וכתב: "כיום יש בווינה יותר נאצים מאשר ב-1938".
תומאס ברנהרד כתב 23 ספרים, 18 מחזות, 5 קובצי שירה וכ-250 מאמרים.
יצירותיו מושפעות מזיכרונות ימי ילדותו ונעוריו וממחלתו שממנה סבל כל ימיו.
יש בהן מונולוגים המסבירים לקורא את השקפותיו, לעתים קרובות באמצעות הצגת מקרים קונקרטיים.
הוא מטיל ספק בערכם של מוסדות אוסטריים מכובדים כמו הבורגתיאטר (התיאטרון האוסטרי הלאומי בווינה).
ברנהרד נחשב למחזאי ולסופר פרובוקטיבי, אשר לא בחל בעיסוק בעברה של ארצו בתקופת הרייך השלישי.
בשל כך עורר עליו את זעמו של הימין השמרני האוסטרי, וזכה באוסטריה לכינוי "Nestbeschmutzer", מילולית מי שמלכלך את קינו שלו, דהיינו מי שיורק לבאר ממנה הוא שותה.
ב-1989 תומאס ברנהרד מת בביתו באולסדורף שבאוסטריה עילית שכיום משמש כמוזיאון.
בצוואתו אסר על הצגת מחזותיו באוסטריה ועל פרסום ספריו (שעדיין לא יצאו לאור) במדינה זו במשך חמישים השנים הבאות, אך יורשיו לא קיימו את החלק הזה של הצוואה.
ברנהרד התגורר שנים ארוכות בווינה, שם נהג לפקוד כמעט מדי יום את בית הקפה בראונרהוף.
בבית הקפה תלוי כיום פורטרט של ברנהרד, המצביע על מקומו הקבוע של הסופר.