כל מה שרצית לדעת על תופיק המצרי:
תופיק המצרי (תופיק פאשא) (בערבית: محمد توفيق باشا; 15 בנובמבר 1852 – 7 בינואר 1892) היה ח'דיו מצרי.
נולד ב-15 בנובמבר 1852, לאביו איסמעאל באשא שאף הוא היה ח'דיו מצרי ולאמו, הנסיכה שאפיק-נור.
למרות שהיה בנם הבכור, לא נשלח ללמוד באירופה כשאר אחיו, ונשאר לגדול במולדתו.
ב-1866, איסמעאיל באשא עשה מאמץ גדול לשנות את סדר הירושה בשלטון לצורת הח'דיו, מאמץ שלבסוף הצליח בו.
התואר ח'דיו, עבר ישירות מאב לבן, במקום המנהג הקודם, שלפיו הצאצא המבוגר ביותר של השליט הראשון מוחמד עלי היה השליט.
איסמעאיל רצה לשנות צורת ירושה זו, בעיקר מאחר שלא חיבב את דודו, חאלים באשא, שהיה היורש המשוער.
סיבה נוספת היא שאיסמעאיל באשא שאף לקבל את זכות הבחירה בנוגע למי מבניו יהיה השליט אחריו.
אולם, לאחר שכבר נעשה השינוי, הוא גילה שהאנשים שהייתה להם הסמכות על השינוי, פירשו את רצונו של איסמעאיל באופן כזה שהוביל לירושה העוברת ישירות לבן הבכור.
לכן, תופיק היה היורש העתידי.
ניתן לו ארמון ליד קהיר כדי לחיות בו, ושם, למשך תריסר שנים, עבר חיים ללא אירועים חשובים.
הוא עבד בחקלאות, ועשה לעצמו שם של בעל שכל טוב וישר.
ב-1878 הוא מונה להיות ראש הממשלה של מצרים, אחרי פיטורו של נובאר באשא.
הוא החזיק את משרה זו רק למספר חודשים, אך זה היה מספיק זמן בשבילו להראות, שאף שלא היה שאפתן ולא חכם במיוחד, הייתה לו החוכמה להימנע מלקחת חלק במזימות וקנוניות שאז היו חלק ניכר מהחיים הפוליטיים במצרים.
הוא חזר לארמונו, ושוב חזר לחיות חיים כפריים רגועים ושלווים.
אבל, ב-26 ביוני 1879, איסמעאיל פוטר מתפקידו כשליט מצרים, אחרי לחצים כבדים של בריטניה וצרפת.
הסולטאן הטורקי שלח צוים למצרים שממנים את תופיק לח'דיו המצרי.
תופיק, לא היה ממש מרוצה מהחדשות על המלכתו לשליט.
מצרים בזמן ההוא הייתה מעורבת בבעיות כלכליות ופוליטיות שהגיעו בגלל מדיניותו השגויה של איסמעאיל.
אנשיו של תופיק לא היו מרוצים, וצבאו מנוכר.
יועציו היו חסרי דעה, ולו עצמו לא הייתה אישיות של מנהיג: לא הייתה לו דמות של מנהיג חזק, ולא היה לו אף ניסיון.
אי סדר שלט במצרים עד נובמבר 1879, כאשר שלטון צרפתי-בריטי התבסס שם.
למשך שנתיים שלטו בצורה מעשית צרפת ואנגליה במדינה, כשהם משתדלים להנהיג שינויים, בזמן שלא רצו לכפות שום דבר על המצרים.
למשך כל הזמן הזה, חוסר הנאמנות של הצבא גדל.
תופיק הואשם בכשלונו לנקוט יד חזקה במורדים, אך עמדתו בנושא נשלטה גם היא על ידי השלטון הזר.
אי-שביעות הרצון הגיעה לשיאה כאשר אחמד ערבי, שהנהיג מהלך נגד השלטון הזר, שלט כמעט לחלוטין בצבא.
ביולי 1882, גישתו של ערבי, שהחל לעבוד בשיפור ההגנות בהיקף נרחב, גרמה לאדמירל בריטי להצהיר שהוא יפציץ את מבצריה של העיר אלכסנדריה אלא אם הוא יוכל לקבל אותם אליו.
לפני שהחלו ההפצצות הוצע לתופיק שיעזוב את העיר, או דרך אוניית מלחמה של כוחות נטרליים, או דרך היאכטה שלו, או דרך אוניית דואר שהייתה אז בנמל.
תשובתו הייתה: "אני עדיין ח'דיו, ואני אשאר עם אנשיי בשעת צרה".
ארמונו שהיה במרחק של חמישה קילומטרים מאלכסנדריה, היה מחוץ לטווח ההפצצות, אך חייו היו עדיין בסכנה.
כאשר החיילים המורדים התקיפו את ארמונו, הוא הצליח לברוח ולהגיע לארמון אחר, אחרי שעבר ברחובות הבוערים של העיר.
שם הוא חויב להסכים לכך ששמירה בריטית תגן עליו.
תופיק הראה את אותו האומץ גם במהלך מגפת הכולרה באלכסנדריה בשנת 1883.
הוא התעקש ללכת עם אשתו לעיר, ושם עבר בין בתי חולים, נתן דוגמה מצוינת לרשויות המקומיות, ועודד את החולים.
ב-1884 מונה קונסול בריטי חדש במצרים.
משימתו הראשונה הייתה לדרוש מתופיק שינטוש את סודאן.
תופיק נתן את הסכמתו, למרות שהסתייג מכך.
עם זאת, הוא עשה ככל יכולתו כדי להבטיח את הצלחת המדיניות החדשה שהקונסול הבריטי רצה להנהיג.
הוא התנהג בהגינות במהלך המשא ומתן בין הבריטים לבין הטורקים ב-1886.
אבל, עמדתו במשא ומתן הייתה נחותה בהשוואה לשליט, כאשר שני צדדים שוחחו וניהלו את המדינה שהוא עצמו שולט בה.
לעתים, הוא פעל לפי יוזמתו שלו.
לדוגמה, ב-1888, הוא פיטר את נובאר באשא ומינה במקומו את ריאז באשא כדי ליצור שינוי במשרדי הממשלה, שהושפע בעיקר על ידי השוני בין עמדותיהם של נובאר והבריטים.
הקונסול הבריטי עודד את תופיק להפגין את פעילותו בענייני ניהול, חקלאות, חינוך וצדק.
הוא לא היה איש חזק בשכלו ובדמותו, אבל הוא הראה רצון ישר לשלוט במדינה בשביל להועיל ולעזור לה.
הוא הבין את חשיבותה של העזרה הבריטית; פיקחותו הטבעית גרמה לו לקבל את התנאים שהציבו הבריטים; מחשבותיו הישרות מנעו ממנו מלהשתתף במזימות ובשחיתות.
בחייו הפרטיים היה אדם אדיב וחביב.
לא היה לו הרצון לשמור את המצב של אי-נגישות לעם, כנהוג אצל שליטים מזרחיים אחרים.
למעשה, בהרבה דרכים היה אופיו ותחביביו יותר אירופאים מאשר מזרחיים.
הוא התחתן ב-1873 עם קרובת משפחתו, אמינה חאנם, שאיתה הוא חי באושר רב.
היא הייתה אשתו היחידה ותופיק תמך מאוד במונוגמיה (נישואין לבן זוג אחד).
הוא מת ב-7 בינואר 1892 בארמונו בחלואן ליד קהיר, ובנו הבכור, עבאס, שלט אחריו.
שליטי מצרים המודרנית
שושלת מוחמד עלי
מוחמד עלי (1848-1805) • איברהים פאשה (1848) • עבאס חלמי הראשון (1854-1848) • מוחמד סעיד פאשה (1863-1854) • איסמעיל המצרי (1879-1863) • תופיק המצרי (1892-1879) • עבאס חלמי השני (1914-1892) • חוסיין כאמל (1917-1914) • פואד הראשון (1936-1917) • פארוק הראשון (1952-1936) • פואד השני (1953-1952)
נשיאי מצרים המודרנית
מוחמד נגיב (1954-1952) • גמאל עבד אל נאצר (1970-1954) • אנואר סאדאת (1981-1970) • חוסני מובארכ (2011-1981) • מוחמד חוסיין טנטאווי (שליט בפועל, 2011-2012) • מוחמד מורסי (2012-2013) • עדלי מנסור (נשיא זמני, 2013 – 2014) • עבד אל-פתאח א-סיסי (2014 – )