כל מה שרצית לדעת על תורת הבלימה:
תורת הבלימה (Containment) הייתה האסטרטגיה שהנחתה את מדיניות החוץ של ארצות הברית בשנים הראשונות של המלחמה הקרה.
ביסודה של התורה עמדה הנחישות האמריקנית לבלום את ההתפשטות הקומוניסטית למדינות נוספות ולנסות לבודד את ברית המועצות במטרה סופית להביא לשינוי השיטה הפוליטית ברוסיה.
המדיניות הוצעה לראשונה על ידי ג'ורג' קנאן ב"מברק הארוך" שכתב ממוסקבה ב-1946.
שנה לאחר מכן היא נחשפה לציבור במאמר "The Sources of Soviet Conduct" שהתפרסם בירחון Foreign Affairs תחת השם הבדוי "X".
"X" היה לא אחר מאשר קנאן עצמו.
ב-1948 הייתה הבלימה למדיניות החוץ הרשמית של ארצות הברית ולאבן הפינה של דוקטרינת טרומן.
מכאן ואילך חל תהליך של הקצנה במימוש של העקרונות שהעלה קנאן על הנייר.
בעוד שהוא דגל בבלימה כלכלית ופוליטית בעיקר, אירועים כמצור על ברלין ב-1948, הניסוי הראשון של הסובייטים בנשק גרעיני ב-1949 ונפילת סין בידי הקומוניסטים מיד לאחר מכן – כל אלה גרמו לפרשנות מקצינה והולכת של הבלימה בכיוון הצבאי.
בשנות החמישים כבר רווחה תאוריית הדומינו, שגרסה כי נפילה של מדינות בודדות, בלתי חשובות ככל שיהיו, עלולה לגרום לאפקט אזורי של נפילת מדינות נוספות, אחת אחרי השנייה כאבני דומינו.
גרסתו של קנאן עמדה על מספר נקודות – אירופה המערבית, יפן וצפון אמריקה – שרק להן חשיבות אסטרטגית עליונה ורק עליהן צריך להאבק, וגם אז לא רק באמצעים צבאיים.
אולם לא זו הגרסה שהתקבלה על ידי קובעי המדיניות (קנאן עצמו עזב את מחלקת המדינה בפתח שנת 1950), אלא הגרסה הרחבה שדרשה למנוע בכל מחיר את נפילתה של כל מדינה בעולם.
התוצאה הייתה המעורבות האמריקאית במלחמת קוריאה ובמלחמת וייטנאם אחריה.
לנוכח הכישלון האמריקאי בווייטנאם איבדה תורת הבלימה את חינה בעיני קובעי המדיניות.
במקומה אומצה גישה של דטאנט, הכרה בברית המועצות כעובדה ודו קיום איתה.
אולם רונלד רייגן סובב את הגלגל לאחור בשנות השמונים ואף הרחיק לכת מעבר לבלימה, כאשר גרר את הרוסים למירוץ חימוש יקר, במטרה לרושש אותם ולמוטט את משטרם.
ב-1991 נפלה ברית המועצות ועמה נעלם, על פניו, הצורך בתורת הבלימה.
למרות שעידן הבלימה חלף עם תום המלחמה הקרה, תוצאותיה עדיין שרירות וקיימות.
למעלה מ-700 בסיסי צבא אמריקאים פזורים ברחבי העולם.
נוכחות זו, שנדמית כמובנת מאליה היום, לא הייתה קיימת לפני מלחמת העולם השנייה.
גם מדיניות החוץ של ארצות הברית כיום נושאת עימה שרידים של תורת הבלימה.
לאחר מותו של קנאן אמרה מזכירת המדינה קונדוליזה רייס בנאום בטוקיו:
כאשר אנו מביטים בחיים בסין.
.
.
אני מאמינה באמת ובתמים שיחסי ארצות הברית-יפן, יחסי ארצות הברית-דרום קוריאה ויחסי ארצות הברית-הודו, כולם חשובים ליצירת סביבה שבה סביר יותר שסין תשחק תפקיד חיובי מאשר שלילי.
בריתות אלה אינן מכוונות נגד סין.
הן מוקדשות ליציבות ביטחונית, כלכלית ופוליטית, ואכן בנוסף על ערכן זה, הן שמות את סין בהקשר שלהן ומובילות לדרך אחרת, מאשר אם סין הייתה פשוט לא מרוסנת [ההדגשה שלנו].
הביטוי "לא מרוסנת" (untethered במקור האנגלי) אינו מקרי.
כאשר מרסנים חיה ברצועה, הדבר מאפשר לה מרחב תנועה מצומצם מסביב לה.
משמעות זו קרובה לתקוותו של קנאן, להגביל את השפעתה של ברית המועצות על מדינות אחרות.
נראה מכאן שהבלימה נשארה, אך היריב הנבלם השתנה.
המלחמה הקרה
משתתפים עיקריים: נאט"ו | ברית ורשה | המדינות הבלתי-מזדהות
אירועים חשובים
(1945–1967)
אירועים חשובים
(1968–1991)
ערכים נוספים
שנות ה-40:
ועידת יאלטה
ועידת פוטסדאם
משבר איראן
מלחמת האזרחים הסינית
דוקטרינת טרומן
מלחמת האזרחים ביוון
תוכנית מרשל
מצב חירום במלזיה
הסגר על ברלין
שנות ה-50:
מלחמת קוריאה
המרד המזרח גרמני
המרד בהונגריה, 1956
משבר סואץ
מלחמת וייטנאם
משבר ספוטניק
ויכוח המטבח
הנס הכלכלי בגרמניה
שנות ה-60:
הפיצול הסיני-סובייטי
משבר מטוס הריגול U-2
מלחמת האזרחים בגואטמלה
הפלישה למפרץ החזירים
משבר הטילים בקובה
שנות ה-60:
בניית חומת ברלין
נאום "אני ברלינאי" של קנדי
האביב של פראג
דטאנט
דוקטרינת ברז'נייב
שנות ה-70:
אוסטפוליטיק
סאל"ט
ביקור ניקסון בסין
מלחמת האזרחים באנגולה
המהפכה האתיופית
מלחמת אוגדן
מלחמת אפגניסטן
שנות ה-80:
תנועת סולידריות בפולין
גלאסנוסט
המחאות בכיכר טיאנאנמן
פרסטרויקה
מהפכות 1989
נפילת חומת ברלין
מהפכת הקטיפה
מהפכה ברומניה
הפיקניק הפאן-אירופי
שנות ה-90:
התפרקות ברית המועצות
מסך הברזל
תורת הבלימה
מרוץ חימוש
המרוץ לחלל
מקארתיזם
מבצע קונדור
CIA
ק.
ג.
ב.
שטאזי
הקומקון
סכסוכים אחרים:
החונטה האתיופית
החזית הסנדיניסטית
הסכסוך הישראלי ערבי