כל מה שרצית לדעת על תורת היחסות הפרטית:
תורת היחסות הפרטית היא תאוריה פיזיקלית, מהפכנית בזמנה, שפורסמה על ידי אלברט איינשטיין בשנת 1905.
על פי תורת היחסות, מהירות האור היא קבועה בכל מערכת ייחוס.
אחת התוצאות המפתיעות הנובעות מהנחה זו היא שאין זמן ומרחב מוחלטים – ככל שמערכת ייחוס נעה במהירות גבוהה יותר (עם מהירות האור כחסם עליון), מימד האורך של המערכת בכיוון התנועה מתכווץ ביחס לצופה נייח, והזמן המקומי שלה מתקדם לאט יותר מנקודת מבטו של אותו צופה.
בשנת 1915 הרחיב אלברט איינשטיין את תורת היחסות על מנת להתמודד עם מושג התאוצה, ובכך יצר את תורת היחסות הכללית, אשר אחד ההשגים החשובים שלה הוא הסבר של כח הכבידה מתוך התעקמות של המרחב-זמן.
תורת היחסות הפרטית והכללית נענו בתגובות מעורבות של הקהילה המדעית לאחר פרסומם.
בעוד מדענים חשובים כמו מקס פלנק קיבלו את התורה בהתלהבות, חלקים רבים של הקהילה הפיזיקלית שללו אותה מכל וכל.
מסיבה זאת כאשר הוחלט להעניק לאיינשטיין את פרס הנובל בפיזיקה בשנת 1921, הפרס ניתן על ההסבר של האפקט הפוטואלקטרי ולא על תורת היחסות.
נקודת המפנה בקבלת תורת היחסות הייתה תצפית שנערכה בשנת 1919 על ידי משלחת שבראשה עמד ארתור אדינגטון שדיווחה שצפתה בהסטה במיקומם של כוכבים הנראית בזמן ליקוי חמה, שנובאה על ידי תורת היחסות הכללית.
למעשה, תוצאות הניסוי לא היו חד משמעיות.
פרסום הניסוי הפך את איינשטיין לדמות מוכרת ברחבי העולם.
באופן דומה, הנוסחא E=mc2, המבטאת את שקילות המסה והאנרגיה, שהיא אחת מהתגליות המפתיעות של תורת היחסות הפרטית, הפכה לסמל תרבות ומדע.
כיום תורת היחסות מקובלת על הרוב המוחלט של הקהילה הפיזיקלית, מהווה אבן בסיס של הפיזיקה המודרנית, ותוצאותיה נבדקות בתחומים רבים.