כל מה שרצית לדעת על תותח נגד טנקים:
תותח נגד טנקים הוא דגם מיוחד של תותח שמטרתו העיקרית היא פגיעה ברק"ם כבד ובמיוחד בטנקים.
לצורך כך יורה תותח נגד טנקים פגזים במהירות לוע גדולה מתותחים רגילים ובזווית הגבהה המקבילה כמעט לאופק כדי לבצע ירי בכינון ישיר.
מאפיין חשוב נוסף הוא שימוש בתחמושת שאינה דורשת טיפול מורכב כדי להגביר את קצב הירי ולהגביר את סיכוי הפגיעה במטרה נעה.
הצורך בתותח מסוג זה הופיע במלחמת העולם הראשונה עם הופעתו של הטנק הראשון בשדה הקרב.
יחד עם זאת, הטנקים הראשונים היו איטיים ושריונם היה דק ועוצמתם של תותחי השדה הרגילים הספיקה כדי להשמיד טנקים אלה.
תותחים נגד טנקים פותחו בתקופה שבין שתי מלחמות העולם מתוך מגמה ליצירת תותחים קומפקטיים וניידים בעלי קליבר נמוך יחסית.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה והופעתם של טנקים כבדים גדל גם קליבר התותחים שהתמודדו עמם.
הגדלת קוטר הקנה דרשה את הגדלת משקל התותח ודרשה ציוד הנדסי כבד כדי לנוע על שדה הקרב או צוות של סוסים רבים.
מגרעה זו פגעה ביעילות התותח וגרוע מכך חשפה אותו לפגיעת האויב.
כדי להתמודד עם הבעיה הורכבו תותחים אלה על תובת רק"ם וכך נולד משחית טנקים.
תותחים מסוימים אשר לא פותחו במקור לשימוש של ירי נגד טנקים הוכיחו עצמם במהלך מלחמת העולם השנייה גם כתותחים נגד טנקים מעולים.
היו אלו למשל תותח הנ"מ הגרמני בקוטר 88 מילימטר ותותח השדה הבריטי מדגם 25 ליטראות.
תותחים נגד טנקים יצאו מהאופנה אחרי מלחמת העולם השנייה, ומשקלם בסכסוכים מזוינים הלך ופחת, בעיקר בגלל פיתוחם של כלי נשק קלים יותר כגון טיל נגד טנקים המופעלים על ידי חייל בודד ופלטפורמות ניידות, בעיקר כלי טיס שונים וכלי רכב מהירים.
מסוקים הם בין הכלים היעילים ביותר להשמדת רק"ם בטילים נגד טנקים.