כל מה שרצית לדעת על תחנת שידור תל חיים:
תחנת שידור תל חיים הייתה תחנת השידור הראשונה של קול ישראל.
התחנה הוקמה ערב הקמת המדינה בשטח חקלאי שהיה עד אותה עת בבעלות תושביה הגרמנים של המושבה הטמפלרית שרונה, באזור שנקרא תל חיים, במזרח תל אביב.
בעקבות החלטת ראשי המדינה שבדרך להקים תחנת שידור רדיו ישראלית, נבחר האתר שהיה נידח באותה עת אך קרוב למרכז תל אביב, כמיקום מיטבי להצבת מתקני השידור.
בחירת האתר וייעודו נחשבה לסוד שמור אותו ידעו מעטים.
צוות ההקמה של "קול ישראל" החל לפעול בינואר 1948, תוך כדי המלחמה.
לראשות הצוות התמנה המהנדס הלל לנגהולץ, שהיה מנהל התחנה המנדטורית בבית ג'אלה, מדרום לירושלים.
בתוך חודשיים הוקם מבנה בעל חזות של מבנה חקלאי, כדי להסוות את ייעודו האמיתי של הבניין, ומתחת לאולם הראשי נחפר בונקר תת-קרקעי.
הבונקר בנוי כאולם עגול שקירותיו מורכבים מלבני סיליקט, והרצפה והתקרה מבטון.
שלד פלדה הכולל עמודים עגולים וקורות בצורת האות I תומך בתקרה.
ערב הקמת המדינה הורכבו בבונקר שלושה משדרים בעוצמה של 2.
5 קילו-וואט, שנלקחו במבצע נועז מתחנת השידור המנדטורית ברמאללה, ובכוחם היה לשדר לכל רחבי הארץ ואף למדינות שכנות.
השידור הראשון שתוכנן לחנוך עמו את שידורי "קול ישראל" היה טקס הכרזת המדינה, ששודר בשידור חי.
לצורך כך נמתח קו טלפון מבית דיזנגוף בשדרות רוטשילד, שם התכנסה מועצת העם, ועד לתחנת השידור.
ביום ששי ה' באייר בשעה ארבע תוכנן להתחיל השידור בתדר 6.
82 מגה-הרץ, אך דקות ספורות לפני השידור התברר כי שתיים משפופרות יישור הזרם (קונדנסרים) נשרפו.
ברגע האחרון סולקו השפופרות השרופות והשידור ההיסטורי יצא לדרך מתל אביב בדיוק כמתוכנן.
השידור התת-קרקעי לא נמשך לאורך תקופה ממושכת.
ככל שהתקדמה הלחימה, והתברר כי הבניין לא עתיד להיפגע מכוחות אויב, עבר השידור למשדרים איכותיים יותר על פני הקרקע.
המשדרים ההיסטוריים, שהירידה אליהם הייתה ממילא קשה, מסוכנת ומסובכת, נשכחו והבונקר נסגר.
תחנת השידור המשיכה לפעול במפלס הקרקע ולשרת את "קול ישראל" כתחנת גיבוי.
לאחר מכן שירתה את "בזק" עד 2004, לאחר שאת תפקידה ירשו תחנות שידור ביבנה ובקדימה, והאתר ננטש.
כיום מקדמת עיריית תל אביב תוכנית לשמור על האתר ההיסטורי והייחודי.