כל מה שרצית לדעת על תיאטרון גשר:
תיאטרון גשר הוקם כתיאטרון דו-לשוני, עברי-רוסי, הפועל בישראל, מיסודו של הבמאי יבגני אריה.
תיאטרון גשר שוכן במבנה "תיאטרון נוגה" בו שכן לפניו "קולנוע נוגה" בשדרות ירושלים ביפו.
"גשר" נוסד בשנת 1991, בתמיכתם של משרד החינוך והתרבות, הסוכנות היהודית, עיריית תל אביב-יפו, קרן תל אביב לפיתוח והפורום הציוני.
התיאטרון, המורכב ברובו מעולים חדשים מברית המועצות לשעבר, הוקם על ידי יבגני אריה, מי שהיה במאי תיאטרון מצליח ובעל מוניטין במוסקבה, המשמש כמנהלו האמנותי עד היום הזה.
המנכ"ל המייסד של התיאטרון היה סלבה מלצב.
תיאטרון "גשר" התגבש עם השנים והפך לאנסמבל תיאטרוני קבוע בניהולו האמנותי של אריה, אשר ביים את רוב הצגות התיאטרון.
"גשר" נחשב היום כאחד התיאטרונים הדו-לשוניים הבודדים בעולם, המעלה את הצגותיו עם אותו צוות שחקנים בעברית וברוסית לסירוגין.
מרבית הצגותיו המועלות כיום הן בעברית כחלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית.
את איכותו הייחודית של התיאטרון ניתן לייחס לתפישתו האמנותית המשלבת את מבנה התיאטרון הרוסי המסורתי, יחד עם גישה מקורית חדשנית.
ההפקה הראשונה של התיאטרון, "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" מאת טום סטופארד, הוצגה כולה ברוסית (עם תרגום סימולטני לעברית) הועלתה ב-21 באפריל 1991 באולם "הבימרתף", מיד בתום מלחמת המפרץ.
ההצגה נבחרה לייצג את התיאטרון הישראלי בניו יורק, בינואר 1992.
התיאטרון ערך את חזרותיו והקים את משרדו לתקופה קצרה באולם "נחמני" שלא היה בשימוש עקב שיפוצים.
לאחר מכן נמצא מחסן ביפו העתיקה (כיום "בית מיומנה") ששופץ והוכן להופעות בתוך 21 ימים.
אולם זה שימש את התיאטרון עד המעבר ל"אולם נגה".
בשנת 1992 העלה התיאטרון את ההצגה הראשונה בעברית – "מולייר" של מיכאיל בולגקוב, בתפקיד הראשי שיחק יבגני גמבורג, שנמנה עם ראשוני השחקנים בלהקה.
ב-1993, לאחר שנתיים של פעילות, הכיר הממסד רשמית ב"גשר" והעניק לו מעמד של תיאטרון ציבורי.
באפריל 1993, חנך "גשר" את ביתו הראשון, ביפו העתיקה (כיום בית מיומנה).
ביוני 1995 התמנה אורי לוי, לשעבר שחקן הקאמרי והמנהל האדמיניסטרטיבי, למנכ"ל "גשר".
בתקופת כהונתו הפך אולם נגה ביפו לאולם הבית של התיאטרון וגשר תפס את מקומו בשורה הראשונה של התיאטרונים בארץ ובעולם.
(אחד מחמשת התיאטרונים המובילים בעולם-טיימס לונדון)
בפברואר 1996 העלה "גשר" את "כפר", מחזה מקורי של יהושע סובול.
המחזה עסק ביישוב ארץ ישראלי קטן בסוף מלחמת העולם השנייה ולפני קום המדינה.
באפריל 1997 קטף "גשר" את חמשת הפרסים החשובים של פרס התיאטרון הישראלי על ההצגה וערך עמה סיבוב הופעות ברחבי העולם, כמו עם שאר הצגותיו המובחרות.
ב-1998 הוקמה קבוצת "גשר – 2", סדנה של שחקנים ישראלים צעירים שהצטרפו כעתודה לתיאטרון, להתפתחות טבעית בתהליך הקליטה של "גשר" בנוף התיאטרון הישראלי.
באותה השנה עבר התיאטרון למשכנו הקבוע באולם נגה ביפו.
ביולי 2007 החליפה לנה קריינדלין, ממייסדי התיאטרון, את אורי לוי כמנכ"לית התיאטרון.
הצגות התיאטרון זכו עם השנים לשבחים רבים מצד המבקרים והוא ביסס את מעמדו כאחד מעמודי התווך של התיאטרון הישראלי המודרני.
קבוצת "גשר" מרבה להופיע בחו"ל ומשתתפת דרך קבע בפסטיבלי תיאטרון ברחבי העולם.
עם ההצגות שהועלו על בימת התיאטרון ברבות השנים ניתן למנות את: "רוזנקרנץ וגילנשטרן מתים" "אידיוט" ו"לילות לבנים" על פי דוסטויבסקי, "אדם בן כלב" המבוססת על ספרו של יורם קניוק,"בשפל" מאת מקסים גורקי, "כפר" מאת יהושע סובול, "עיר" מאת איסק באבל "מזימה ואהבה" מאת פרידריך שילר, "השטן במוסקבה" על פי בולגקוב, "מדמואזל ז'ולי" מאת סטרינברג, "העבד", "שונאים סיפור אהבה", ו"שושה" על פי יצירותיו של יצחק בשביס-זינגר, "אופרה בגרוש" מאת ברטולד ברכט, הקלאסיקות "מדיאה" מאת אֶוּריפִּידֶס, ו"טרטיף" מאת מולייר, "מומיק" (מתוך עיין ערך אהבה) ונופל מחוץ לזמן על פי דויד גרוסמן, "מינכהאוזן" מאת גריגורי גורין, "הבן הבכור" מאת אלכסנדר ומפילוב, "שיחות לילה" מאת אריק בוגוסיאן, "יאקיש ופופצ'ה" מאת חנוך לוין,ו"שש נפשות מחפשות מחבר" מאת פיראנדלו.
בשנת 1995 הוענק לתיאטרון "גשר" פרס יו"ר הכנסת.