כל מה שרצית לדעת על תירבות צמחי בר:
תירבות צמחי בר הוא תהליך שבו שיפרו בני האדם צמחי בר, באמצעות ברירה מלאכותית של מוטציות של הצמחים, כך שיתאימו לצורכיהם – כצמחי תועלת (צמחי מאכל, צמחי מרפא) או כצמחי נוי.
רוב הפירות והירקות שבני האדם משתמשים בהם כיום היו שונים כאשר גדלו בטבע באופן אבולוציוני.
האדם שפגש צמחי בר שונים תירבת אותם במטרה לשפר אותם שיתאימו לצרכיו.
פירות הבר היו קטנים, לא טעימים ואף רעילים, ובעלי תכונות נוספות שלא היו נוחות לגידול על ידי האדם כמו מנגנון הפצת זרעים (למשל אצל אפונת בר בצורת פיצוץ) או מנגנון הבשלה מודרג.
חלק מתכונות אלו היו מנגנוני הגנה שהצמחים פיתחו לשם עמידותם ושרידותם.
האדם שאף לשפר את הצמחים, כדי שיחזירו את המאמץ שבגידול הצמח.
שיפור תכונות הצמח נעשה בדרך של ברירה מלאכותית של הצמח, בדרך של איתור וגידול צמח מוטנטי שנושא תכונות רצויות.
באמצעות התירבות היה אפשר לבודד תכונות לא רצויות ולשפר תכונות קיימות כמו גודל הפרי כמו בתפוח, בתירס ובזית.
חלק מהצמחים כמו העגבנייה, תפוח האדמה, החציל והשקד היו מרירים או רעילים ובמהלך תירבותם נמצא צמח שבפירותיו לא קיים הגן של המרירות, ובודדה תכונה זו.
תפוקת השמן הוגדלה בזית המתורבת יחסית לזית הבר.
מצד שני במהלך התירבות איבדו הצמחים את העמידות למחלות, מזיקים ותנאים קשים אחרים כמו סבילות טמפרטורה קיצונית ותנאי מליחות, וגם הערך התזונתי ירד.
זיהוי של הורה הבר נעשה באמצעות דמיון צורני (כמו גודל, צורת הזרעים וצבעם, צורת הפרחים וצבעם) וקרבה גנטית (מספר וצורת כרומוזומים דומה).
ניתן להכליא בין שני הטיפוסים, המתורבת והבר, והם נותנים צאצאים פוריים.
לעתים במהלך התירבות אבדו תכונות טובות ונפגעה האיכות התזונתית של הצמח.
למשל בחיטה כמות החלבונים, הברזל והאבץ ירדה.
במקרה זה חוקרים ישראלים ואמריקנים הצליחו לבודד את הגנים המעורבים בכך, וכיום ישנה תוכנית להעשיר מחדש את החיטה המתורבתת בתכונות החיוביות שאבדו לה.