כל מה שרצית לדעת על תל בית מירסים:
תל בית מירסים הוא תל הממוקם במזרח חבל לכיש כ-20 קילומטרים דרום מערבית לחברון וכ-13 קילומטר דרום מזרחית ללכיש, בגבול בין השפלה להר חברון.
התל נחפר בין השנים 1933 ל-1936 בידי ויליאם אולברייט, ונחשפו בו שכבות יישוב מהתקופות הכנענית הקדומה, התיכונה והמאוחרת ומהתקופה הישראלית.
אולברייט הציע לזהותו עם דביר המקראית, אך יש החולקים על זיהוי זה.
הממצאים של אולברייט כללו מספר שכבות ישוב ממספר תקופות: במאה ה-19 לפנה"ס הוקפה העיר בחומה וסוללה, שחרבו והוקמו מחדש בתקופה החיקסוסית (1550-1750) לפנה"ס.
חומה זו חרבה באמצע המאה ה-16 לפנה"ס, ועל גבה נבנה קו ביצורים לאורך פסגת התל, בתקופת הברונזה המאוחרת (1200-1500 לפנה"ס) .
קו זה החזיק מעמד עד לסוף המאה ה-13 לפנה"ס, ושוב חרב וננטש עד למחצית הראשונה של המאה ה-10 לפנה"ס.
אז הוקפה העיר בחומה בנויה בדגם של חומת סוגרים: מטר וחצי עובי ממוצע לקיר החיצוני, פנים חדר ברוחב של כ-2 מטר, וקיר פנימי בעובי של 1 מטר.
בחומה היו שני שערים – אחד במזרח העיר ואחד במערבה, ולידו מגדל.
השערים והמגדל החזיקו מעמד עד לחורבנו של המקום, עם הפלישה הבבלית של שנת 587 לפנה"ס.
בשטח הממוקם צפונית לכפר בית מירסים נחשפה כנסייה המתוארכת לסוף התקופה הביזנטית ובה שרידי קירות מתקופות מאוחרות, וכן נמצאו גם שברי כלי החרס מהתקופות הביזנטית, האסלאמית הקדומה, הצלבנית והממלוכית.
דרומית-מזרחית לתל בית מירסים נמצאו ממצאים נוספים הכוללים בור ניקוז לבור מים, גת מורכבת ומערת קבורה רומית.
התל שוכן בסמוך לקו שביתת הנשק בין ישראל לירדן.
באזור ארעה "תקרית בית מירסים" בעשרה במאי 1966, בו הופתעה יחידת הנדסה שנשלחה על ידי צה"ל לסמן את הגבול.
התל נפגע מבניית גדר ההפרדה ונערכו בו מספר חפירות הצלה לאחר הבנייה, הגדר מפרידה בינו לבין הכפר בית מירסים שתושביו התפרנסו גם משוד עתיקות בתל.