כל מה שרצית לדעת על תסמונת המתחזה:
אנשים החווים את תסמונת המתחזה (או סינדרום המתחזה), אינם מסוגלים להפנים את הישגיהם ויכולותיהם.
הם משוכנעים שהם אינם ראויים להישגים אלה, ודוחים כל ראיה או הוכחה חיצוניים להישגים, בטענה שמדובר במזל, תזמון, או הטעיה מוצלחת מצידם.
הסינדרום מלווה בחשש ש"המסיכה תקרע" והמתחזה ייחשף.
המונח נטבע על ידי הפסיכולוגיות פולין קלנס וסוזאן אימס ב-1978.
הוא אינו הפרעה פסיכולוגית מוכרת (לדוגמה, הוא אינו מופיע ב-DSM), אבל פסיכולוגים ומחנכים רבים כתבו עליו ספרים ומאמרים.
בעבודות מוקדמות הוא נחשב לתכונת אישיות מושרשת.
ספרות חדשה יותר רואה בו תגובה למצבים מסוימים, ש-60-70% מהאוכלוסייה חווים אותה מדי פעם, אף כי יש כאלה שחווים אותה לעיתים קרובות יותר או בצורה אינטנסיבית יותר.
בעבודות מוקדמות יוחסה התסמונת בעיקר לנשים בעלות קריירה מצליחה, או לקבוצות מיעוטים כמו שחורים בארצות הברית, אבל עם התרחבות המחקר היא נמצאה גם בקרב גברים בקבוצות שונות.
היא נפוצה במיוחד בקרב ילדים ומבוגרים שסומנו כבעלי פוטנציאל או מחוננים.
מוצאים אותה לעיתים קרובות באקדמיה, בקרב תלמידי מחקר וגם אצל חוקרים בכירים יותר.
אפשר לראות את סינדרום המתחזה כתופעה הפוכה לאפקט דאנינג-קרוגר, שהוא מצב שבו אנשים מעריכים את יכולותיהם הערכת יתר.