כל מה שרצית לדעת על תרגום המיוחס ליונתן:
התרגום המיוחס ליונתן, או פסאודו-יונתן, המכונה גם תרגום ירושלמי או תרגום ארץ ישראל, הוא תרגום ארמי לתורה שמוצאו מארץ ישראל.
תרגום זה ידוע במקורות מימי הביניים – לראשונה בפירושו של ר' מנחם רקאנטי – בשם "תרגום יונתן בן עוזיאל", ואף נדפס במהדורות מקראות גדולות בשם זה, אף על פי שידוע שיונתן בן עוזיאל כתב תרגום לספרי הנביאים בלבד, ולא לתורה.
ההשערה המקובלת היא שראשי התיבות ת"י התפרשו בטעות כמכוונים ל"תרגום יונתן" במקום ל"תרגום ירושלמי".
התרגום הוא חלק מקבוצה של תרגומים ארמיים לתורה המכונים "תרגומים ארץ-ישראליים" או "ירושלמיים", ובהם גם תרגום נאופיטי ותרגום הקטעים (הוא תרגום ירושלמי ב'), המתאפיינים בזיקה ליהדות ארץ ישראל במאות הראשונות לספירה, ולשונם ארמית גלילית.
אופיו של התרגום המיוחס ליונתן שונה מזה של שאר התרגומים הארץ-ישראליים; הוא נוטה להרחיב יותר את היריעה ולהביא מסורות מדרשיות, בעיקר אגדתיות אך גם הלכתיות, במהלך התרגום, מעבר לתרגום הצמוד לטקסט.
לדעת אביגדור שנאן התרגום קרוב מבחינות רבות אל הסוגה המכונה מקרא משוכתב.
חוקרים דנו ביחסו של התרגום לתרגומים הבבליים – בעיקר תרגום אונקלוס – ולתרגום הסורי למקרא, הפשיטתא, וכן למדרשי האגדה ובעיקר למדרש פרקי דרבי אליעזר שיש לו זיקה הדוקה לתרגום שמתבטאת באגדות ובדרשות דומות עד כדי זהות מילולית.
זמנו של התרגום קשה לקביעה.
היו שזיהו בו חומר קדום המתייחס ליוחנן כהן גדול מתקופת החשמונאים, ומצד שני יש בו כנראה התייחסויות לעיר קונסטנטינופול ולאסלאם.
אפשר שמשוקעים בו רבדים מזמנים קדומים, אך החוקרים (למשל אביגדור שנאן) סבורים שזמנו המאה השביעית או המאה השמינית, וככל הנראה הוא פרי יצירתו של מחבר אחד, ולא קבוצה של מחברים.
עזריה מן האדומים מעיד על שני כתבי יד של התרגום, אך כיום ידוע רק כתב יד אחד שלו הנמצא בספריית המוזיאון הבריטי.
התרגום נדפס לראשונה על ידי אשר פורינץ בוונציה, 1591; במאה העשרים נדפסו ארבע מהדורות מדעיות: גינזבורגר (ברלין 1903), רידר (ירושלים 1974), דיאז מאצ'ו (מדריד 1977–1980) וקלרק (הובוקן 1984).