כל מה שרצית לדעת על תשלומים (משפט עברי):
שיטת התשלומים במשפט העברי קובעת כי תשלום עבור חוב, נזק, לקדש אישה או כל תשלום אחר המושת על האדם, לא חייב להעשות באמצעות כסף ממש, אלא ניתן לשלמו באמצעות כל דבר בעל ערך.
דין זה נלמד משני פסוקים: "ישיב גאולתו מכסף מקנתו" העוסק בעבד עברי, ו"כסף ישיב לבעליו", העוסק בדיני נזיקין.
בתלמוד למדים מפסוקים אלה באמצעות מדרש: ""ישיב", לרבות שווה כסף ככסף, ואפילו סובין.
" כלומר, ניתן לשלם בכל דבר השווה כסף, גם דבר פחות ערך.
יש מהראשונים הסבורים כי אין צורך להסיק זאת מהמקרא, שכן זוהי סברה פשוטה שכאשר שני הצדדים מסכימים ניתן לשלם גם בחפצי ערך ולא רק בכסף ממש.
רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע מסבירים במסכת בבא קמא, כי כללים אלו שנאמרו גם בדיני מזיק וניזק, אינם סותרים את הפסוק האומר כי יש לשלם ממיטב – "מיטב שדהו ישלם", שכל דבר שניתן למכור נחשב כ"מיטב" – תשלום הוגן ויפה – שכן ניתן למכרו ולקבל כסף תמורתו.
עם זאת, כאשר אדם רוצה לשלם בקרקע, חלות עליו הגבלות משפטיות מאיזה קרקע עליו לשלם.