כל מה שרצית לדעת על יוסף חנני:
יוסף חנני (8 בדצמבר 1908 – 18 באפריל 1988) היה סופר ומחנך.
חנני נולד בווילנה למנחם ורבקה, אח למשורר גרשון חנני ולסופר הילדים ישראל חנני, ולמד בגימנסיה תרבות בעיר.
במלחמת העולם הראשונה נדד עם משפחתו לחרקוב ולסיביר.
לאחר מכן חזר לווילנה להמשך לימודיו.
בשנת 1925 עלה עם בני משפחתו לארץ ישראל והחל לעבוד בפרדסי פתח-תקוה.
במקביל, למד חנני בבית המדרש העברי למורים בירושלים.
לאחר סיום לימודיו עבד כמורה בחדרה, בהולנד כשליח החלוץ, ובפתח תקווה.
בהמשך הוא ניהל בית ספר, שימש מפקח על בתי הספר בתל אביב, הרצה למחנכים במקצוע ספרות עברית וכללית וייסד את בית הספר של מפעל החשמל בנהריים.
לאורך השנים כתב חנני עשרות ספרים, ייסד וערך במשך שנים רבות את הקובץ הספרותי "קטיף", הרצה על ספרות ברחבי הארץ והיה חבר ועד אגודת הסופרים העברים ומועצת הסופרים.
היסוד הדומיננטי ביצירתו הוא המאבק בסבל.
האדם, בכל חולשתו, נכשל ונענש.
הרקע לסיפוריו הם חיי היישוב בארץ משנות השלושים ואילך.
המקומות שבהם מתרחשים הסיפורים הם ירושלים, פתח-תקוה ויישובים אחרים.
ביצירות השונות משתקף המאבק בין האידאלים לעולם המעשה, ובין חיי אושר והתרוממות רוח לבין יאוש ובדידות.
כך למשל נתן גליק, גיבור הרומן "המחלל ממאה שערים", נושא שאת מזמורי תהילים ומתעמק בגמרא.
לצורך פרנסה הוא כורך ספרי קודש.
לאחר שקיבל מעט כסף, החלה החומריות להשתלט עליו וחייו מידרדרים.
הוא מסכים לנישואי בתו להרפתקן פיננסי אך החתן זונח את משפחתו.
הוא מאבד את מאור עיניו כתוצאה מתאונה ומקבל את גזר הדין כעונש על שרדף אחר חיי הזוהר.
אותו קסם של חיים חומריים ונוצצים מכשיל את בלהה, גיבורת הרומן "בעול הכיבוש".
מזל, גיבורת הרומן "מזל", רואה את חלום חייה בחברה האשכנזית, השונה ממוצאה הספרדי וסובלת גם היא בשל היגררותה אחר החומריות.
חנני נישא לחסיה, מורה ירושלמית, ולשניים נולדו שני בנים: הפרופסור לפיזיולוגיה מנחם חנני, וד"ר אורי חנני.
יוסף חנני נפטר ב-18 באפריל 1988.
על שמו נקראים רחובות בפתח תקווה ובכפר סבא.