כל מה שרצית לדעת על סמאדהי:
בפילוסופיה ההודית, סַמָאדְהִי (בפאלי ובסנסקריט: samādhi, בדוונאגרי: समाधि) הוא מצב של הגבלת תנודות ההכרה.
על פי פטנג'לי, יוגה היא פעולת ההגבלה של ריכוז מדיטטיבי.
היתרון בפעולה זו הוא שהמכיר שרוי בצורתו שלו ואינו מקבל את צורת תנודות ההכרה (צ'יטה),מצב זה של הגבלת תנודות ההכרה נקרא הארה (סמאדהי).
חמש תנודות ההכרה עשויות להכאיב ולא להכאיב וכוללות:מחשבה נכונהמחשבה מוטעיתדמיוןשינהזיכרוןהגבלת תנודות אלו מתבצעת על ידי אימון ועל ידי היפטרות מהתשוקה (הטנהא).
אימון הוא המאמץ להתייצב בהגבלת התנודות ההכרתיות.
טנהא היא הפנמת השליטה של החלק באישיות שאינו צמא למושא החושים.
הפנמה זו מושגת על ידי לימוד האישיות.
ההארה של החוכמה קודמת להארה מוחלטת (נירוואנה).
בהארה של החוכמה קיימים עדיין חשיבה, התבוננות, אושר ותחושת קיום (יחד עם מושג הקיום), ואילו בהארה מוחלטת, שמושגת אחריה, על ידי אימון בהגבלת התנודות ההכרתיות שעדיין קיימות, נשארות רק התניות של אמונה, כוח, זיכרון, הארה, וחוכמה כללית.
הדחף להארה עצמו עשוי להיות חלש, בינוני או חזק.
במקרה שאינו חזק עשויה ההארה להיות מושגת על ידי התמסרות לאל.
האל מוגדר כאישיות יחידה, נקיה מכאב, מסיבה ותוצאה, ומזיכרון.
באל נמצא גרעין כל הידע שאין מעבר לו, והיות והוא נצחי, היה המורה לקדמונים.
סמל האל הוא "אום".
שינון המנטרה "אום", לפיכך, מביאה להכרת האישיות וכך נעלמים המכשולים לאימון ולאי התאווה שהם מחלה, עצלות, ספק, זלזול, עמימות, פיזור, ראייה מוטעית, שלבי היוגה שלא הושגו וחוסר היציבות בשלבי היוגה שהושגו.
מכשולים אלו מלווים בסבל, דיכאון, רעידות איברים, שאיפות ונשיפות ואותם ניתן לפתור על ידי אימון באישיות האחת (כאמור, האישיות האחת היא זו שנוצרת עקב הפנמת השליטה של החלק באישיות שאינו צמא למושא חושי על שאר חלקי האישיות)כדי להבהיר את ההכרה למען הפנמה זו יש לפתח לפחות אחד מהדברים הבאים: – גישה של אדיבות, רחמים, שמחה ושוויון נפש כלפי מושאים הגורמים הנאה, כאב ושכר ועונש.
– הוצאת עוצמה ("פרנה") מהריאות והחזקתה בחוץ.
– פעילות מרוכזת במטרה וכך ההכרה נקשרת אסוציאטיבית ליציבות הנדרשת.
– התבהרות הכרתית חסרת הצטערות.
– שלהכרה יהיו מושאים חסרי תאווה להתבוננות.
– ידע הנובע משינה עמוקה ומחלום.
– התבוננות מרצון.
שליטת האל מוגדרת כמשתרעת מאינדיבידואל לאוניברסל, וכאשר תנודות ההכרה פוחתות, ההתלכדות של היודע הידוע והדעה (שהם יחדיו האל) משתקפת בהכרה כמו אבן הענבר.
התלכדות זו מהולה בחשיבה כאשר יש כוונה וידע מילוליים שלא הובנו, זאת ניתן לפתור על ידי שיכחת הכול מלבד המטרה, היות שזו מבהירה את ההכרה.
שכחה זו מסבירה את מצב ההתלכדות (של היודע, הידוע והידע) הבא יחד עם התבוננות מודעת וגם את מצב ההתלכדות הבא ללא התבוננות מודעת היות שמושאי התבוננות יכולים להיות לא מודעים.
המושאים הלא מודעים הללו מסתיימים ב"לא מאופיין" בהכרה.
כל מצבי ההתלכדות הנ"ל (עם התבוננות מודעת ובלי התבוננות מודעת) הם בעלי גרעין היות שרק בהירות ללא כל התבוננות משמעה בהירות ההכרה במלוא מובן המילה ורק שם החוכמה הכללית נושאת את האמת בשלמות.
רק בבהירות ללא כל התבוננות מושא ההכרה הוא אחר מחוכמה הנובעת ממסורת והיקש וזאת משום שכוונתו ייחודית (הוא הרי האל).
ההתניה הנוצרת ממפגש עם אותו מושא בולמת את כל ההתניות האחרות.
ובהגבלת התניה זו ועקב הגבלת כל יתר ההתניות האחרות מושגת הארה ללא גרעין.