כל מה שרצית לדעת על ATP:
ATP (ראשי תיבות של Adenosine Triphosphate; אדנוזין טרי-פוספט, בעברית: אדנוזין תלת-זרחתי) הוא נוקלאוטיד, סוג של תרכובת אורגנית, בעל חשיבות עליונה בכל היצורים החיים.
ה-ATP נוצר על ידי המיטוכונדריה.
ATP בנוי מהבסיס החנקני אדנין, המחובר לפחמן '1 של הסוכר ריבוז, ומשלוש קבוצות זרחה המחוברות לפחמן '5 של סוכר זה.
ATP משמש כ"מטבע אנרגיה" בכל התאים החיים.
ה-ATP מכיל שלוש קבוצות זרחה.
כשזרחה משתחררת מהמולקולה (הניתוק נוצר בקשר שבין הזרחה השנייה לשלישית), נוצר חומר חדש בשם ADP (אדנוזין דו-זרחתי), בנוסף לקבוצת זרחה מנותקת, והתהליך כרוך בשחרור של אנרגיה רבה (אולם אנרגיית השפעול להפרדת הקשר נמוכה).
כמות האנרגיה המתקבלת בהסרת קבוצת הזרחה עומדת על 30.
6 קילוג'אול למול.
תהליך זה הפיך – הקשר יכול להתחדש מ-ADP ל-ATP בחזרה.
אנרגיה זו מנוצלת על ידי התא לקיום תגובות כימיות אשר דורשות השקעת אנרגיה.
תגובות אלו אינן יכולות להתרחש ללא האנרגיה שמקורה בפירוק מולקולות ה-ATP.
בפרט, אנזימי קינאז מתמחים בזירחון מולקולות מתאימות באמצעות קבוצת הזרחה הניטלת ממולקולת ה-ATP .
ATP חיוני לקיומם של כל היצורים החיים כיום על-פני כדור הארץ.
כראיה לכך, רעלים מסוימים הגורמים להפסקת ייצור ה-ATP בתא מביאים למותו המהיר של התא.
בגלל חשיבותו הרבה, ATP מיוצר בתאים בשורה של תהליכים, שבהם מולקולת ADP עוברת זרחון חמצוני (מוחזרת לה קבוצת זרחה) והיא הופכת ל-ATP.
תהליכים אלה דורשים אנרגיה, המסופקת לתא בשלל צורות.
המסלול הידוע ביותר להפקת ATP, שבו משתמשים כל היצורים האווירניים ובכללם האדם, הוא הנשימה התאית.
בתהליך זה מתפרקות מולקולות של גלוקוז, שאותן צרך ("אכל") היצור קודם לכן.
האנרגיה המשתחררת עם פירוק הגלוקוז מנוצלת, לאחר סדרה מורכבת של תגובות, לייצור ATP.