טרינובנטים

כל מה שרצית לדעת על טרינובנטים:
הטרינובנטים (בלטינית: Trinovantes או Trinobantes) היו בני אחד מהשבטים הקלטיים שחיו בבריטניה לפני הכיבוש הרומי.
הם ישבו מצפון לשפך התמזה, בתחומי אסקס וסאפוק של ימינו, ובנחלות הנמצאות כיום בשטחה של לונדון רבתי.
מצפון להם ישבו האיקנים (Iceni) וממערב הקטובלאונים (Catuvellauni).
שמם הוא הלחם של התחילית tri ושם התואר novio בקלטית, ופירושו "חדש מאוד", כלומר "אלה שזה מקרוב באו", אך אפשר שהמשמעות היא "העם עז הנפש מכולם".
בירתם הייתה קמולודונום (קולצ'סטר של ימינו), בה שכנה על פי אחת הגרסאות הטירה האגדית קמלוט.
לפני פלישות יוליוס קיסר לבריטניה ב-55 וב-54 לפנה"ס נחשבו הטרינובנטים לשבט החזק ביותר באי.
באותה תקופה הייתה בירתם ככל הנראה בבְּרֶפִינְג (Braughing, בהרטפורדשייר של ימינו).
בכמה מכתבי היד של "מלחמת גאליה" מצוין כי שם מלכם היה אימנואנטיוס, אך באחרים שמו אינו מוזכר כלל.
זמן מה לפני הפלישה השנייה של יוליוס קיסר סולק מלכם מכסאו על ידי קסיוולאונוס, שהיה ככל הנראה ראש שבט הקטובלאונים.
בנו, מנדוברקיוס (Mandubracius), נמלט ומצא מקלט אצל קיסר בגאליה.
במהלך הפלישה השנייה ניצח קיסר את קסיוולאונוס והשיב לשלטון את מנדוברקיוס; קסיוולאונוס הבטיח שלא להציק לו עוד ואף התחייב להעלות לרומא מס (tributum).
מלכם הבא ששמו ידוע לנו, על פי עדויות נומיסמטיות, היה אדדומרוס (Addedomarus).
הוא עלה לשלטון בסביבות 20-15 לפנה"ס והעתיק את בירת השבט אל קמולודונום.
מטבע שטבע טסקיובנוס מלך הקטובלאונים בקמולודונום בסביבות 10 לפנה"ס מלמד כי הכניע תחתיו את הטרינובנטים.
זמן קצר אחר כך הוא נסוג, אולי בשל לחץ שהפעילו עליו הרומאים, דבר הנלמד מכך שמטבעותיו המאוחרים יותר אינם נושאים עוד את הציון "מלך" ומשום שאדדומרוס הושב אל כסאו.
אחרי אדדומרוס שלט לתקופה קצרה בנו דובנובלנוס (בסביבות 5-10 לספירה), אז נכבש סופית שבט הטרינובנטים על ידי טסקיובנוס או בנו קונובלינוס.
מנדוברקיוס, אדדומרוס ודובנובלנוס נזכרים בגנאלוגיות ובאגדות קלטיות-בריטיות בתר-רומיות וימי-ביניימיות בשמות "מנאווידאן" (Manawydan), "אַייד מָאוּר" (Aedd Mawr, אדדו הגדול) ו-"דיפנול מואלמוט" (Dyfnwal Moelmut, דובנובלנוס הקרח והשקט).
הטריאדות הוולשיות מונות את אייד מאור עם מייסדיה של בריטניה.
הטרינובנטים מופיעים שוב על בימת ההיסטוריה ב-60 לספירה, אז נטלו חלק במרד נגד הרומאים בהנהגת המלכה בודיקה.
על שמם נקראה אחת מן ה-civitates של בריטניה הרומית, שעירה הראשית הייתה קיסרומגוס (Caeasaromagus, צ'למספורד באסקס של ימינו).
סגנון קברותיהם המפוארים דומה לזה שבאירופה ומלמד על קרבתם לעם הבלגי.
ג'פרי ממונמות', ההיסטוריון האנגלי בן המאה ה-12, כותב בספרו Historia Regnum Britanniae, כי טרינובנטום היה שמה המקורי של לונדון, וכי הוא נגזר מן Troi-novantum או "טרויה החדשה"; שכן בריטניה נוסדה – לדבריו – על ידי ברוטוס ופליטים נוספים ממלחמת טרויה.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לטרינובנטים:
אנגליה: היסטוריה
קלטים

סקוואנים

כל מה שרצית לדעת על סקוואנים:
הסקוואנים (בלטינית: Sequani) הם אחד משלושת השבטים הגאלים הגדולים בעת העתיקה, יחד עם האיידואים והארוורנים.
הסקוואנים התגוררו באגן הצפוני של הנהר סון ועמק הרי היורה, בשטח שחופף פחות או יותר לשטחם של המחוזות פרנש-קונטה וחלק מבורגון בצרפת המודרנית.
כמה שנים לפני מלחמת גאליה על ידי יוליוס קיסר (58 – 50 לפנה"ס) כרתו הסקוואנים ברית עם חלק מקואליציית השבטים הגרמאינים – הסואבים (Suebi) בראשותו של אריוביסטוס (Ariovistus) וניצחו בעזרתם את יריביהם האיידואים.
היחסים בין הסקוואנים לסואבים התדרדרו עד מהרה והסקוואנים שמחו על התערבותו של יוליוס קיסר בענייני גאליה כאשר הוא פלש לתוכו בתואנה שהוא מגן על הגאלים מפני הגרמאנים.
בסופו של דבר יוליוס קיסר נותר בגאליה שמונה שנים ובמהלכם כבש את כולה.
הסקוואנים צידדו בו בהתחלה, אך בהמשך הצטרפו למרד של ורקינגטוריקס בשנת 52 לפנה"ס.
לאחר כיבושה של גאליה היו חלק מהאימפריה הרומית.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לסקוואנים:
קצרמר היסטוריה
שבטים גאלים
מלחמת גאליה

אונלים

כל מה שרצית לדעת על אונלים:
האוּנֶלִים או בשמם האחר וֶנֶלִים (ביוונית: Οὐένελοι, אוּאֶנֶלִים; בלטינית: Unelli או Venelli) היו בני שבט גאלי קדום של יורדי ים שחי בחצי האי קוטנטן (Cotentin), בצפון מערבה של צרפת, בחבל הארץ שנקרא בפי הרומאים ארמוריקה.
יוליוס קיסר מזכיר אותם בספרו "מלחמת גאליה" לצדם של הוונטים, האוסיסמים, הקוריוסוליטים ושבטים גאלים נוספים שחיו לחופו של האוקיינוס האטלנטי ועליו הייתה פרנסתם.
הם ושכניהם נכנעו ללא קרב לפובליוס ליקיניוס קראסוס ב-57 לפנה"ס.
שנה אחר כך התקוממו יחד עם שבטים גאלים אחרים נגד השלטון הרומי, ומנהיגם, וירידוביקס, עמד בראש הצבא המשותף לשבטים המורדים באזורם, שכלל גם את האולרקים, האבורוביקים והלקסובים.
קיסר שיגר נגדם ונגד שכניהם את קווינטוס טיטוריוס סבינוס (Sabinus) ועימו שלושה לגיונות.
סבינוס הקים את מחנהו על גבול ארץ האונלים והמתין לראות כיצד יתפתחו הדברים.
ניסיון העבר לימד שצבאות גאלים גדולים לא היו מסוגלים להישאר בשדה הקרב לאורך זמן והזמן פעל לטובתו של סבינוס.
וירידוביקס, שהקים את מחנה הגאלים מרחק שני מילין בלבד ממחנה הרומאים, ניסה למשוך את סבינוס לקרב, אך סבינוס נותר איתן בדעתו ולא יצא לקראתו.
וירידוביקס, מצידו, לא רצה לתקוף את המחנה הרומאי המבוצר.
כדי למשוך את וירידוביקס לתקוף את המחנה ובכך לתת את היתרון לרומאים, הגה סבינוס תחבולה.
הוא שלח גאלי ששירת בחיל העזר שלו כדי שזה יתחזה לעריק ויספר לווירידוביקס שרוחו של הצבא הרומי נפלה וסבינוס מתכוון לסגת.
הגאלים השתכנעו שדברי העריק אמיתיים, במיוחד נוכח התנהגותו הפסיבית של סבינוס שלא יצא לקרב בשדה הפתוח נגד הגאלים.
הגאלים הנלהבים החלו לאסוף קוצים ושיחים כדי למלא את החפיר שנחפר סביב המחנה הרומי והתכוננו להסתערות.
סבינוס, שהיה מודע היטב לתוכניותיהם, המתין עם צבאו מוכן לעימות.
כשהגיע זמן ההתקפה, רצו הגאלים רצו לעבר חומות המחנה כדי לצמצם את הפגיעה מכלי ארטילריה רומאים והגיעו חסרי נשימה.
ברגע זה הורה סבינוס על גיחה מחוץ לשערי המחנה.
ההפתעה הייתה מוחלטת.
הגאלים התשושים מהריצה לא ציפו להתקפת הפתע ונשברו.
הרומאים רדפו אחרי הגאלים הנסים על נפשם וטבחו ברבים מהם.
לאחר תבוסת הצבא המשותף, התפרקה הקואליציה הגאלית וסבינוס כבש את שטחיהם.
ב-52 לפנה"ס, תוך כדי המרד הגאלי הגדול בהנהגת ורקינגטוריקס, שלחו האונלים כוח המונה 6000 חיילים כדי להילחם ברומאים הצרים על אלסיה.
המרד דוכא בסופו של דבר, והאונלים – יחד עם השבטים הגאלים האחרים – הוכנעו.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לאונלים:
שבטים גאלים
מלחמת גאליה

מיכאיל קוטוזוב

כל מה שרצית לדעת על מיכאיל קוטוזוב:
הנסיך מיכאיל אילריונוביץ' קוטוזוב (ברוסית: князь Михаи́л Илларио́нович Голени́щев-Куту́зов‏; 16 בספטמבר 1745 – 28 באפריל 1813 לפי הלוח הגרגוריאני) היה מצביא רוסי הנחשב כגיבור העם הרוסי וכמי שהציל את רוסיה מידי נפוליאון בונפרטה.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות למיכאיל קוטוזוב:
גנרל-פלדמרשלים רוסים
אנשי צבא במלחמות נפוליאון
מעוטרי עיטור אנדריי הקדוש
מעוטרי עיטור אלכסנדר נבסקי (האימפריה הרוסית)
אבירי מסדר העיט השחור
מעוטרי עיטור גיאורגי הקדוש
רוסים חברי הבונים החופשיים
אבירי מסדר מלטה
רוסים במלחמות הנפוליאוניות
אישים שעל שמם כוכב לכת מינורי
ילידי 1745
נפטרים ב-1813

משמר החיים

כל מה שרצית לדעת על משמר החיים:
רגימנט משמר החיים (באנגלית: Life Guards; בראשי תיבות: LG) הוא רגימנט פרשים (חיל שריון) בצבא הבריטי.
הרגימנט ממוקם במקום הראשון בסדר הבכירות של הפרשים בצבא, ויחד עם רגימנט הכחולים והמלכותיים הוא מרכיב את משמר הפרשים.
הרגימנט משמש יחידת סיור משוריינת לצד משימות ייצוגיות ומשמר המלוכה הבריטית.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות למשמר החיים:
הצבא הבריטי: רגימנטים
יחידות שריון בריטיות

מבצר הים בצידון

כל מה שרצית לדעת על מבצר הים בצידון:
מבצר הים בצידון (בערבית: قلعة صيدا البحرية , בצרפתית: Château de la Mer a Sidon) הוא מבצר צלבני בעיר צידון בדרום לבנון.
הוא שוכן על אי זעיר בכניסה הצפונית אל מעגן צידון, ומחובר אל היבשת שמדרום לו באמצעות גשר אבן באורך 80 מטר שבו תשע קשתות.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות למבצר הים בצידון:
לבנון: מבצרים
מבצרי צלבנים
לבנון: אתרים ארכאולוגיים

סטרטגיקון

כל מה שרצית לדעת על סטרטגיקון:
הסטרטגיקון (יוונית: Στρατηγικόν) הוא ספר תאוריה צבאית שכתיבתו במאה השישית מיוחסת לקיסר הביזנטי מאוריסוס, והוא נועד, כדברי ההקדמה, לשמש "ספר בסיסי לאלו המיעדים עצמם לפיקוד על צבא".
הטקסט הידוע בשם סטרטגיקון נכתב ככל הנראה במטרה ליצור אחידות מבנית ורעיונית לתורת הלחימה של האימפריה הביזנטית בימי הביניים וכקודקס חוקים לרפורמה הצבאית של הקיסר הלוחם מאוריסוס.
בקרב ההיסטוריונים המודרניים חלוקות הדעות בשאלה מיהו מחברו האמיתי של הסטרטגיקון, ויש סברה כי הקיסר מאוריסוס הזמין את כתיבתו וכי גנרלים אלמונים של האימפריה עסקו במלאכת איסוף החומר והכתיבה.
הסטרטגיקון נחשב לאחד הטקסטים הצבאיים החשובים של ימי הביניים ובסיס לספרי תאוריה צבאית ביזנטיים מאוחרים יותר.
הסטרטגיקון מחולק ל 12 פרקים המכונים לעיתים "ספרים", וכל פרק מכסה פן אחד של טקטיקה בשימוש הצבא הביזנטי במאה השישית והשביעית.
משקל רב ניתן לתימרונים של חיל הפרשים אך מקום נכבש שמור גם למבנה ופעולה של חיל רגלים, טקטיקות מצור, מערכות אספקה, אימונים צעידות וסיכום של החוק הצבאי.
ספרים 7 ו-8 מהווים מעין תמצית של הסטרטגיקון וכתובים במשפטים קצרים ובפתגמים היוצרים "מתכון" לניהול קרבות.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לסטרטגיקון:
קצרמר היסטוריה
קצרמר צבא
ספרי המאה ה-6
אסטרטגיה
האימפריה הביזנטית: צבא וביטחון
ספרות ביזנטית

תומאס קוקרן

כל מה שרצית לדעת על תומאס קוקרן:
אדמירל סר תומאס קוקרן, הרוזן (Earl) העשירי של דנדונלד (Thomas Cochrane, 10th Earl of Dundonald), המרקיז ממרניאו, אביר הצלב הגדול של מסדר האמבט (באנגלית: Thomas Cochrane;‏ 14 בדצמבר 1775 – 31 באוקטובר 1860), כונה לורד קוקרן, היה קצין בצי המלכותי הבריטי ופוליטיקאי.
תעוזתו והצלחותיו במהלך המלחמות הנפוליאוניות הביאו את הצרפתים לכנותו "זאב הים" (le loup des mers).
קוקרן כיהן בבית הנבחרים הבריטי והואשם בהונאת בורסת ניירות הערך הגדולה, בעקבותיה נשללו תאריו, דרגותיו והוא הודח מהצי הבריטי.
לאחר הדחתו שרת בציים של צ'ילה, ברזיל ויוון במהלך מלחמות העצמאות של מדינות צעירות אלו, ולאחר מכן גויס מחדש לצי הבריטי לתפקיד אדמירל משנה של השייטת הכחולה, תאריו הושבו לו, הוא קודם מספר פעמים עד לדרגת אדמירל של השייטת האדומה; בנוסף, זכה לתואר הכבוד "אדמירל משנה של הממלכה המאוחדת" (Rear-Admiral of the United Kingdom).
חייו ומעלליו שימשו מקור השראה לספרות עלילתית ימית, כגון דמותם של הוריישיו הורנבלואר מאת פורסטר (C.
S.
Forester) וג'ק אוברי (Jack Aubrey) מאת פטריק או'בריין (Patrick O'Brian).

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לתומאס קוקרן:
תבניות מקורות חסרים
ילידי 1775
אישים הקבורים במנזר וסטמינסטר
אדמירלים בריטים
אנשי צבא במלחמות נפוליאון
צ'ילה: היסטוריה
ברזיל: היסטוריה
מלחמת העצמאות היוונית
מסדר האמבט: אבירים וגבירות הצלב הגדול
בריטים במלחמות הנפוליאוניות
נפטרים ב-1860
מקבלי עיטור מסדר הצלב הדרומי
חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (1806–1807)
חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (1807–1812)
חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (1812–1818)
חברי בית הלורדים הבריטי

הצי העות'מאני

כל מה שרצית לדעת על הצי העות'מאני:
חיל הים העות'מאני היה אחד מחילות הים הגדולים בים התיכון, הים השחור, הים האדום, המפרץ הפרסי והאוקיינוס ההודי.
הצי הראשון של האימפריה כלל 33 מפרשיות ו-17 ספינות משוט בשנת 1081.
הסלג'וקים מאנטוליה (מסולטנות רום) כבשו את אלניה ויסדו צי אוניות טורקי, ואלניה הפכה לנמל הבית של צי המלחמה הים תיכוני של טורקיה.
מאוחר יותר יסד אלדין קיקובד הראשון את נמל הבית של צי המלחמה הטורקי בסינופ.
הצי העות'מאני התפתח בתחילת המאה ה-14, וכבש בתחילה את האי אירמלי בים מרמרה בשנת 1308, שסימן את הניצחון העות'מאני הראשון.
בשנת 1321 ביצע צי המלחמה העות'מאני את הנחיתה הראשונה שלו בתראקיה בדרום-מזרח אירופה.
בשנת 1351 בנה הצי העות'מאני את המצודות העות'מאניות הראשונות, ובשנת 1352 בנו את המצודה האסטרטגית על חופי מיצרי הבוספורוס ליד קונסטנטינופול ושני המעברים הבוספורוס והדרדנלים היו תחת השליטה העות'מאנית.
וכך המשיך הצי העות'מאני בכיבושיו עד שבשנת 1453 הוא כבש את קונסטנטינופול והמשיך וכבש את דוכסות אתונה במוראה, האימפריה של טרפזונטס, ולבסוף האימפריה הביזנטית בשנת 1461.
בשנים 1499–1503 ערכו העות'מאנים סידרה של קרבות ימיים כנגד רפובליקת ונציה.
כאשר האימפריה העות'מאנית ניצחה בקרב זונקיו (1499), ובקרב מודון (1500), ועד לשנת 1503 השלימו העות'מאנים את כיבוש הים האדריאטי והים היוני.
בשנת 1516 החלו בכיבוש סוריה ופנו לכיוון צפון אפריקה, כבשו את אלג'יריה ולאחר מכן את מצרים מידי הממלוכים.
עד לשנת 1529 כבשו את תוניסיה.
ניצחון הצי העות'מאני בקרב פרווזה (1538) וקרב ג'רבה (1560) שהיה כנגד הספרדים, רפובליקת ונציה, מדינת האפיפיור, הרפובליקה של גנואה, דוכסות סבוי וההוספיטלרים, אישר את העליונות העות'מאנית בים התיכון למשך מספר עשורים.
ההפסד הראשון של הצי העות'מאני היה בקרב לפנטו (1571), היה הפסד זמני, שלאחריו בנו העות'מאנים צי גדול בהרבה מהצי הקודם ולמעשה מכל הציים דאז, והם המשיכו בכיבוש לוב (1551) והמשיכה למרוקו ומצר גיברלטר ב-1553.
החל מהמאה ה-17 הסתכן צי המלחמה העות'מאני בכניסה לאוקיינוס האטלנטי.
(האדמירל כמאל ראיס הגיע לאיים הקנריים עוד ב-1501, והאי לנסרוטה נכבש ב-1585).
בשנת 1627 כבש הצי העות'מאני את האי לונדי שבתעלת בריסטול ופנו לאחור כדי להתכונן למתקפה מקיפה כנגד בריטניה, אירלנד, איי שטלנד, איי פארו, דנמרק, נורווגיה, איסלנד וניופאונדלנד, שנכבשו בין השנים 1627–1631.
ביתר הזמן שבין המאות ה-17 וה-18 התמקד הצי העות'מאני בים התיכון, הים השחור, הים האדום, המפרץ הפרסי והים הערבי.
המלחמה העות'מאנית-ונציאנית הארוכה שהתקיימה בין השנים 1648‏–‏1669, הסתיימה בניצחון העות'מאנים, והשלמת כיבוש כרתים.
בשנת 1708 הושלם כיבוש המחוז הספרדי האחרון, העיר אוראן שבאלג'יריה.
תקופה המאה ה-18 הייתה תקופה של קיפאון לצי העות'מאני והתאפיין במספר כשלונות, והיא נאלצה לכבוש מחדש את מולדובה ואזוב מידי האימפריה הרוסית בשנת 1711 וערים נוספות מידי רפובליקת ונציה.
עד שבשנת 1770 הפסיד הצי העות'מאני בקרב צ'סמה שהסתיים בהשמדת הצי העות'מאני.
במאה ה-19 חלה ירידה נוספת בכוחו של הצי העות'מאני.
במהלך מלחמת העצמאות היוונית הובס הצי העות'מאני בידי הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, צרפת ורוסיה, בקרב נאווארינו (1827).
במלחמת העולם הראשונה הובסה האימפריה העות'מאנית יחד עם האימפריה הגרמנית.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות להצי העות'מאני:
האימפריה העות'מאנית: היסטוריה צבאית
חילות ים