כל מה שרצית לדעת על Bytecode:
Bytecode (בייטקוד), ידוע גם בשם p-code (קוד נייד – portable code), הוא צורה של סט פקודות אשר תוכנן עבור ביצוע יעיל על ידי מפרש תוכנה.
להבדיל מקוד מקור הקריא על ידי בני אדם, בייטקוד מורכב מקודים נוּמריים קומפקטיים, קבועים, והפניות (references) – בדרך כלל כתובות נומריות; אשר מקודדים את תוצאות הניתוח התחבירי והסמנטי של דברים כגון טיפוס הנתונים, תחום ההכרה (scope), ועומק הקינון (nesting) של רכיבי תוכנה.
מקור השם bytecode הוא מסטים של פקודות אשר מורכבים מ-opcodes באורך של byte אחד, שאחריהם יכולים לבוא פרמטרים אופציונליים.
ייצוגי ביניים כמו bytecode עשויים להיות הפלט של מימושים של שפות תכנות על מנת להקל על עבודת המפרש, או כדי להוריד את התלות בחומרה ובמערכת ההפעלה, בכך שהם מאפשרים לאותו קוד לרוץ על גבי פלטפורמות שונות.
לעתים קרובות, בייטקוד יכול לרוץ ישירות על גבי מכונה וירטואלית (כלומר, המפרש), אבל יש מקרים בהם הבייטקוד מהודר הלאה לשפת מכונה לצורך שיפור הביצועים.
מאחר שהוראות הבייטקוד מעובדות על ידי תוכנה, הן יכולות להגיע ברמות שונות של מורכבות.
עם זאת, בדרך כלל הן דומות להוראות חומרה מסורתיות; מכונות מחסנית (stack machines) הן הנפוצות ביותר, אבל נבנו גם מכונות רגיסטרים (register machines) וירטואליות.
חלקים שונים של התוכנית יכולים להישמר בקובצי bytecode נפרדים, בדומה לקובצי object המקושרים על ידי linker, אבל שלא כמו קובצי object, קובצי bytecode נטענים דינאמית בזמן ריצה.