כל מה שרצית לדעת על DNA:
DNA (ראשי תיבות באנגלית של Deoxyribonucleic Acid, חומצה דאוקסייריבונוקלאית; לעתים בתעתוק לעברית: דנ"א או די־אן־איי) היא מולקולת ענק של חומצת גרעין המורכבת ממספר רב של נוקליאוטידים המאורגנים במבנה של סליל כפול.
כל המידע התורשתי הדרוש לבניית החלבונים בתא אצל כל האורגניזמים הידועים, מחיידקים ועד לבני אדם, מוצפן באחת או יותר מולקולות DNA שרצף הנוקליאוטידים בהן מיוחד לכל אורגניזם.
גם בחלק מהנגיפים מקודד המידע התורשתי ב-DNA.
ה-DNA מושווה לעתים תכופות למערכת תוכניות, מרשם או קוד מכיוון שהוא כולל את ההוראות הנחוצות לבניית רכיבי התא כמו חלבון או מולקולת RNA.
כל מקטע משמעותי ב-DNA המכיל מידע לבניית חלבון או הוראות בקרה נקרא "גן".
רצף הבסיסים המרכיב את מולקולת ה-DNA מקודד גנים שונים.
כל מולקולת DNA מורכבת מארבע תת-יחידות של בסיסים חנקניים (נוקלאוטידים), מעין ארבע אבני בניין יסודיות, החוזרות על עצמן לאורכה בצירופים שונים.
ארבעת הבסיסים החנקניים הללו הם אדנין (A), גואנין (G), תימין (T) וציטוזין (C), והם מסודרים לאורך הסליל הכפול כך שכל אחד מהם הממוקם בסליל האחד נמצא בקשרי מימן עם בן זוג קבוע הממוקם בסליל הנגדי.
אדנין (A) וגואנין (G) הם פורינים, ואילו תימין (T) וציטוזין (C) הם פירימידינים.
פורין (A) הוא בן זוג קבוע לפירימידין (T) ופורין (G) הוא בן זוג קבוע לפירימידין (C).
היחס בין הזוגות הללו הוא לפיכך תמיד 1:1, והוא חלק מכללי צ'ארגאף.
אלפים עד מיליארדים של זוגות בסיסים כאלה מרכיבים את ה-DNA ויוצרים את מבנה הסליל הכפול.
בזמן חלוקת התא, הסליל הכפול ארוז בצורה קומפקטית ודחוסה ביותר, במבנה של מארזים המכונים כרומוזומים.
גילוי מבנה ה-DNA נזקף לזכות המדענים ג'יימס ווטסון האמריקאי ופרנסיס קריק הבריטי בשנת 1953, אשר זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה, לשנת 1962, על גילויים, יחד עם מוריס וילקינס.
בדיעבד התברר שעבודתם התבססה, במידה רבה, על עבודתה של המדענית רוזלינד פרנקלין, עמיתתו של וילקינס, שנפטרה לפני קבלת הפרס.