כל מה שרצית לדעת על Help!:
Help! (הצילו!) הוא אלבום האולפן החמישי של הביטלס וגם פסקול סרטם השני, Help!.
האלבום, שהופק על ידי ג'ורג' מרטין, הכיל בצידו הראשון שבעה מן השירים שהופיעו בסרט (חוץ מהשיר She's a Woman).
על צידו השני הופיעו שתי גרסאות כיסוי לשירים של יוצרים אחרים, וחמישה שירים מקוריים, כולל השיר Yesterday של פול מקרטני, שהפך לשיר המוקלט ביותר בהיסטוריה.
על עטיפת האלבום מופיעים חברי הלהקה כשהם פושטים את ידיהם לכיוונים שונים.
הרעיון המקורי של צלם ומעצב העטיפה, רוברט פרימן, היה להעמידם כך שיאייתו בתנוחותיהם את צירוף האותיות HELP בסמפור.
על סט הצילומים, סיפר פרידמן, התברר כי התנוחות אינן מוצלחות לצורכי צילום ולכן שונו התנוחות.
בסופו של דבר, אייתו התנועות בסמפור את גיבוב האותיות חסר המשמעות NUJV.
אף שהאלבום נחשב בעיני חלק מהמבקרים אחד החלשים ביותר של הביטלס, במיוחד בגלל הפקה מעט חפוזה ועיסוק בניסיונות לא שלמים (כמו ניסיונותיו של ג'ורג' עם דוושת הגיטרה), הוא מכיל מספר שירים חשובים, וכמה סימנים המבשרים את תקופת השיא ביצירת הלהקה, שהחלה עם התקליט Rubber Soul.
שיר הנושא של התקליט והסרט, Help! הוא קריאת מצוקה גלויה של לנון, שחש אותה תקופה לכוד וזקוק לעזרה.
שירים בולטים אחרים של לנון בתקליט הם Ticket To Ride, וצמד השירים You've Got to Hide Your Love Away ו-It's Only Love, ששיקפו את ההשפעה הרבה של בוב דילן על שיריו של לנון באותה תקופה.
השיר הבולט ביותר של מקרטני היה Yesterday, כשנוספים לו שירים כמו I've Just Seen a Face, המשקף אף הוא השפעה קלה של דילן, Another Girl, המאופיין בסינקופות המזכירות במקצת את She's a Woman שלו (וגם בהופעה ראשונה, לצד Ticket to Ride, של פול כנגן גיטרה מובילה, ו-Tell Me What You See.
האלבום היה גם הראשון שכלל שני שירים של ג'ורג' האריסון, You Like Me Too Much, ו-I Need You, שהצביעו על ההתקדמות הניכרת שלו כמלחין מאז Don't Bother Me באלבום האולפן השני של הביטלס, With the Beatles.
בשני היבטים סימן האלבום כיוון חדש עבור הביטלס.
הראשון היה השינוי המשמעותי במידת העמקות של התמלילים, שהחלו לחרוג, לפחות אצל לנון, מתבנית "בחור פוגש בחורה" השגורה.
שינוי שני היה בכך שבשיר Yesterday לווה פול מקרטני ברביעיית מיתרים, בעוד אף אחד מחברי הלהקה האחרים אינו משתתף בנגינה.
השינוי הזה אותת על מעבר לשימוש באולפן כזירת היצירה המרכזית והעצים מאוחר יותר, עד שבשלב מסוים לא ניתן היה עוד לבצע את שירי הלהקה כהלכה בהופעות חיות.
בשנת 2003, האלבום דורג על ידי המגזין רולינג סטון במקום 322 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים.