כל מה שרצית לדעת על MHC:
MHC (ראשי תיבות באנגלית: Major Histocompatibility Complex, בתרגום חופשי: "מערך ראשי של התאמה רקמתית") הינו שמה של קבוצת גנים הנמצאת בגנום של רוב החולייתנים, ובהם האדם, ואשר מקודדת חלבונים בעלי חשיבות עליונה למערכת החיסון.
קיימים כ-200 גני MHC המקודדים לחלבונים.
חלבונים אלו מצויים כמעט בכל התאים בעלי הגרעין בגוף.
תפקידם של חלבוני ה-MHC הוא "לדוג" חלבונים אחרים המצויים בתא ולהציגם לראווה על-פני ממברנת התא.
מטרתו של תהליך זה הוא להציג חלבונים שמקורם זר (כלומר, שמקורם בחיידקים, נגיפים ופולשים אחרים) ללימפוציטים מסוג T.
החלבונים הזרים נקראים אנטיגנים.
תאי T אינם מסוגלים לזהות אנטיגנים בעצמם, באופן ישיר, כשהללו זורמים בדם או נמצאים ברקמות, למשל.
הדרך היחידה של תאי ה-T לזהות אנטיגנים (ובכך, בעצם, לזהות פלישה של פתוגן אל הגוף) היא באמצעות מערך חלבוני ה-MHC, אשר ממקמים את האנטיגנים שהם לוכדים על-גבי ממברנת תאי הגוף.
לאחר שתאי ה-T מזהים את האנטיגנים, הם מתניעים שרשרת פעולות הידועות כתגובה חיסונית; זוהי דרכו של הגוף להתמודד עם זיהומים, וזוהי הסיבה שלמרות שמיליוני פתוגנים חודרים לגופנו בכל יום ויום, גורמים אלו למחלה רק לעתים נדירות.
חלבוני MHC מסוג II מתקשרים עם תא T
בראשית הדרך התגלה כי מערך ה-MHC מקודד לחלבונים האחראיים לדחיית שתלים זרים בהשתלת איברים (באותה העת עדיין לא היה ידוע תפקידם המקורי); מכאן "התאמה רקמתית" בשם MHC.
חלבוני ה-MHC אינם מציגים על-גבי הממברנה אנטיגנים בלבד (כלומר, חלבונים ממקור זר), אלא גם חלבונים של הגוף עצמו (חלבונים עצמיים).
במצב תקין, כתוצאה מתהליכי סלקציה המתרחשים בבלוטת התימוס (בהם מושמדים תאי T המזהים מרכיבים עצמיים), לא קיימים בגוף תאי T שמזהים מרכיבים עצמיים ולכן לא מעוּררת תגובה חיסונית כל עוד מולקולות ה-MHC מציגות רק מרכיבים עצמיים.
מנגנון זה פועל כמעט תמיד, אך כשהוא משתבש (כתוצאה מפגם גנטי, למשל) נגרמת מחלה אוטואימונית, בה מערכת החיסון של הגוף תוקפת את תאי הגוף עצמו.
גם בבני אדם קיים מגוון גנטי בחלבוני MHC, אשר נקראים HLA (ראשי תיבות: Human Leucocyte antigen).