כל מה שרצית לדעת על The Future Now:
העתיד כעת הוא אלבום משנת 1978 של היוצר הבריטי פיטר האמיל.
החלק המרכזי של האלבום עוסק בשאלות מרכזיות של הפוסט מודרניזם.
הצליל באלבום זה רגוע למדי בהשוואה לעבודות קודמות של האמיל, והוא קליט יותר.
האלבום פותח בשיר מלא עליצות בשם Pushing Thirty (לקראת גיל 30) בו האמיל מתגאה בכך שלמרות שתעשיית המוזיקה מלאה בצעירים כוחו עדיין במותניו והוא "עדיין יכול להיות (ריקי) נאדיר"בשיר נוסף The Second Hand (מחוג הדקות) האמיל עוסק בבריחת השווא מקללת הזקנה ומסיים בהכרזה הפסימית 'כולנו תחת מרותו של מחוג הדקות.
למרות זאת צליל השיר רחוק מלהיות מלאנכולי כמו התוכן שלו.
ישנו גם ייצוג לשירי החרטה והאהבה שאכזבה – שני שירים מלודיים, The Mousetrap (Caught In) ו-If I Could.
שיר נוסף, Trappings, עוסק באדם שהתמכר להצלחה בעולם השואו-ביזנס, ובין הקוקאין, הסלבריטיז ותוכניות האירוח איבד את עצמו לגמרי.
על פי שמועה מדובר בדייויד בואי, אולם האמיל עצמו נמנע מלענות לשאלה זו.
ב Energy Vempires האמיל מתלונן על האנרגיה שגוזלים ממנו מעריצים מוטרפים:הבחור הזה אומר שהוא כתב את כל השירים שלי/ הבחורה הזאת אומרת שאני האב של בנה.
אני לא מכיר אותם בכלל/אני יוצא מדעתישיר הנושא של האלבום עוסק בהבטחות שנכזבו לעולם חדש ואמיץאני רוצה את העתיד כעת/ אני רוצה לאחוז אותו בידי.
כל בני האדם שווים וזקופי קומה/ אני רוצה את הארץ המובטחת.
בהמשך ישיר לשיר הנושא עוסק Still In The Dark באכזבה מכך שהקדמה לא הגיעה למה שחשוב באמת, והמדע אינו יכול לענות לשאלה "מדוע":לא, אין תשובה/ אין הוכחה נצחית/ אין אמת נצחית.
כעת האלבום עושה תפנית, באותו נושא עצמו, ומאשים את המצב הפוליטי בשיר Mediaevil – שיר שכולו שירה מקהלתית מחוספסת, ללא כלי ליווי.
בשיר משווה האמיל את המצב כיום לימי הביניים, ומסיק שבעצם לא חל כל שיפור:המוזרים עדיין נכלאים בבתי משוגעים/ והאפיפיור העקר נותן מרשם לגלולה.
העשיר מתעשר עוד יותר/ והעני משלם את החשבון.
ואלוהים חי בראש טיל ביניבשתי/ממתין ליום הדין.
אם לא נפקח עיננו, ומהר/ימי הביניים ישארו כאן לתמיד.
השיר הבא מתנתק מהעיסוק בפוסט-מודרניזם, אך לא מפוליטיקה.
על רקע צליל תעשייתי של מנוע אופנוע מסונתז עוסק האמיל במשטר האפרטהייד בדרום אפריקה.
בשני שירי הסיום, המחוברים זה לזה, חוזר האמיל לצליל אישי ורך יותר.