כל מה שרצית לדעת על פלנקטון:
פלנקטון (בעברית: צֶפֶת) הוא השם שניתן לצבר של אורגניזמים זעירים – השוחים ובעיקר נסחפים – השוכנים במימי האוקיינוסים והימים, כמו גם במאגרי מים מתוקים שונים.
השם בא מהמונח היווני πλανκτος- פלנקטוס- שמשמעותו "נסחף".
בעוד שסוגים מסוימים של פלנקטון יכולים לנוע מאות מטרים מעלה ביום (התנהגות המכונה נדידה יומית אנכית), מיקומם האופקי נקבע בעיקר על ידי תנועות הים והזרמים בגוף המים אותו הם מאכלסים.
אורגניזמים גדולים יותר, כמו דיונונים, דגים ויונקים ימיים שיכולים לנוע גם בצורה אופקית ולשחות נגד זרמי המים בסביבתם נקראים נקטון.
חקר הפלנקטון נקרא פלנקטולוגיה.
האורגניזמים הקטנים יותר בפלנקטון מכונים ננופלנקטון: אורגניזמי פלנקטון שקוטרם 2 עד 63 מיקרומטר.
הפיקופלנקטון הן בקטריות קטנות אפילו יותר מזה.
פלנקטון מתחלק לקבוצות פונקציונליות רחבות:
פיטופלנקטון (מהמלה היוונית "פיטו" או "צמח") – אצות שחיות קרוב לפני המים, שם יש די אור כדי לאפשר פוטוסינתזה.
זואופלנקטון (מהמלה היוונית "זואו" או "בעל חיים") – חד-תאיים קטנים, סרטנאים, שטרֶגֶלאים, חסילונים, קריל וכו', שניזונים מפיטופלנקטון או מזואופלנקטון; כן נכללים בקבוצה זו ביצים וזחלים של בעלי חיים ימיים אחרים (בעיקר דגים, סרטנים, ותולעים שונות).
הפלנקטון מתקיים באוקיינוסים, ימים, אגמים ובריכות.
ריכוז הפלנקטון ופיזורו רגיש לשינוים כימים ופיזיים במים בו הוא שוכן.
השפע המקומי של הפלנקטון משתנה בעומקים שונים, מקומות שונים ובעונות שונות.
גורמים מרכזיים לשונות זו הם הזמינות של אור וריכוז נוטריינטים.
באזורים מסוימים באוקיינוסים, הידועים כאזורי HNLC, גדל מעט יחסית פלנקטון, חרף הימצאות ריכוז גבוה של נוטריינטים, תופעה המוסברת על ידי חוסר בברזל שזמין לצריכה ביולוגית.