כל מה שרצית לדעת על אקוויפר החוף:
אקוויפר החוף הוא אקוויפר (שכבת סלע המכילה מים) במדינת ישראל.
האקוויפר משתרע על פני כ-120 ק"מ לאורך חוף הים התיכון, מאזור הכרמל עד רצועת עזה, ברצועה הנמשכת מקו החוף במערב ועד 7–20 ק"מ מזרחה.
עוביו של האקוויפר החופי הוא של 160–180 מטר ותחום השתרעותו מגיע עד 20 ק"מ מהחוף.
המים באקוויפר זה נאגרים בתוך חול, אבן חול וכורכר.
קיבולת המים היא 20 מיליארד מטרים מעוקבים.
רוב המים באקוויפר מגיעים ממי גשמים.
שאר המים מגיעים מנחלים ושטפונות שמקורם באזור ההר, אך מחלחלים לקרקע במישור החוף.
למעלה מ-65% מאוכלוסיית ישראל מתגוררת על פני האקוויפר והדבר גורם לנזקים – פגיעה באיכות המים.
שטח האקוויפר באזורים העירוניים הוא גדול יחסית וכתוצאה מכך אין חלחול של מי גשמים אל האקוויפר והדבר גורם לזיהום והמלחה של המים כך שכל הבארות אשר בעבר היו מחוץ לעיר וכתוצאה מהבינוי המואץ והתפשטות העיר נמצאות הבארות כיום בתחומי הערים והם לא בשימוש.
מי התהום באקוויפר החוף חשופים מאוד לזיהום משתי סיבות:מעל אקוויפר החוף נמצא האזור המיושב ביותר במדינת ישראל.
מעליו ישנם יישובים רבים, מפעלים, תחנות-כוח, שדות חקלאיים, מזבלות ועוד, וכל אלה פולטים מזהמים ורעלים רבים, הזורמים אל מי התהום.
מתבצעת שאיבת יתר של מי תהום מאקוויפר החוף הגורמת לשינוי כיווני הזרימה ולחדירה של מי ים דרך הפן הביני לתוך האקוויפר ולהמלחת המים שבו.
הפתרון לצמצום זיהום מי האקוויפר הוא הסדרת השפכים שלא יחלחלו לאדמה ופיקוח על מפעלי תעשייה.
הפתרון לצמצום המלחת מי האקוויפר הוא צמצום השאיבה מאקוויפר החוף ופיתוח מקורות מים חלופיים.
מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 נסגרו בארות רבות באזור זה בעקבות מקרים של המלחת מי התהום וזיהומם.