כל מה שרצית לדעת על בית ג'יברין:
בית ג'יברין (בערבית: بيت جبرين) היה כפר ערבי-פלסטיני גדול, ששכן 21 קילומטרים מצפון מערב לחברון.
הכפר נכבש בידי צה"ל במהלך מלחמת העצמאות במבצע יואב ותושביו לא הורשו לחזור.
מקור שמו של הכפר הוא השם המקראי בית גוברין.
הכפר נבנה באזור בו הייתה התיישבות עוד מימי קדם.
התיישבות ראשונה באזור הכפר הייתה בתקופה הכנענית.
במאה ה-8 לפנה"ס הכפר היה חלק מממלכת יהודה והוכר כעיר הקדומה בית גוברין.
בימי המלך הורדוס היה המרכז המנהלתי של נפת אדום.
לאחר המרד הגדול, הרומאים כבשו את הכפר והפכו אותו לקולוניה רומאית ולמרכז מנהלי מרכזי, אשר נקרא "אלותרופוליס".
בראשית המאה ה-7, הכפר נכבש על ידי המוסלמים, שהונהגו על ידי עמר אבן אל-עאץ.
תחת השלטון הצלבני, שכבש את הכפר במאה ה-11, הכפר הדרדר מבחינה כלכלית, אך התפתח מחדש לאחר הכיבוש הממלוכי.
בתקופת השלטון הע'ותמני הוטלו על הכפר מיסים מסחריים.
במהלך המאה ה-19, על רקע המסים הללו, מרד הכפר, שהונהג על ידי משפחת אל-עזי (כיום מן היישוב אל עזי), בע'ותמאנים.
מרי זה הסתיים בהגליה והוצאה להורג של מנהיגים מקומיים.
תחת שלטון המנדט הבריטי, השתייך הכפר לנפת חברון ושימש שוב כמרכז אזורי.
בשנת 1942 הקימו הבריטים תחנת משטרה בסמוך לכפר.
על פי סקר הכפרים משנת 1945, אדמות שנפרשו על פני 56,185 דונם (56.
1 קמ"ר), מהן 0.
28 קמ"ר שטח בנוי, והשאר אדמות חקלאיות.
בתוכנית החלוקה של האו"ם מ-1947, הכפר יועד להיכלל במדינה הערבית.
ב-27 באוקטובר 1948, במהלך מלחמת העצמאות, לאחר שלוש התקפות מצריות מכיוון בית ג'יברין, כבשה חטיבה 8 של צה"ל את מבנה המשטרה הבריטי הסמוך לווילה ובהמשך את הכפר.
תושביו נמלטו מזרחה והיו לפליטים החיים כיום בעיקר במחנות אל-פוואר ובית ג'יברין בדרום הר חברון.
ב-1949 התיישבו יהודים בכפר והקימו בו את קיבוץ בית גוברין.
חלק משטח הכפר הפך לגן הלאומי בית גוברין ובחלקו הצפוני של הגן עומדים על תילם אחדים ממבני הכפר ובית הקברות.
קברו של הש'יח תמים א-דרי שוכן מערבית לקיבוץ.