כל מה שרצית לדעת על היסטוריה של ברזיל:
שבטים ילידיםברזיל הקולוניאליתהאימפריה הברזילאיתהרפובליקה הישנה (1889–1930)פופוליזם ו"המדינה החדשה" (1930–1945)דמוקרטיזציה ופיתוח (1945–1964)דיקטטורה צבאית (1964–1985)דמוקרטיזציה והיסטוריה עכשווית (1985–הווה)ברזילראשית ההיסטוריה של ברזיל בהתיישבות אינדיאנים באלף ה-6 לפנה"ס, בשטח שבו מצויה כיום מדינת ברזיל המודרנית.
עד המאה ה-15 אוכלסה ברזיל בשבטי נוודים למחצה, שכלכלתם התבססה על ציד, דיג, ליקוט מזון וחקלאות בלתי ממוכנת.
ברזיל התגלתה לאירופאים לראשונה על ידי מגלה הארצות הפורטוגלי פדרו קברל (אף כי יש החולקים על קביעה זו, ומצביעים על אחרים שגילו אותה לדעתם לפניו).
על פי חוזה טורדסיאס היה השטח המזרחי של ברזיל בריבונות פורטוגלית ואכן הפורטוגליםקבעו את יישוב הקבע האירופאי הראשון באזור בשנת 1523 לחופי האוקיינוס האטלנטי, וקראו לו סאו ויסנטה.
בין המאה ה-16 למאה ה-18 ברזיל הייתה מושבה פורטוגלית אשר התפרנסה מעץ הברזיל, ממנו הפיקו צבע אדום יקר ערך, מגידול קנה סוכר, ובהמשך גם ממרבצי זהב שנמצאו בעיקר באזור המצוי כיום במדינת מינאס ז'ראיס.
ניסיונות של ההולנדים והצרפתים להאחז גם הם באזור נכשלו וידם של הפורטוגזים הייתה על העליונה.
הפורטוגזים גם נכנסו לעומק היבשת וספחו לברזיל שטחים גדולים בהרבה משהוענקו להם בחוזה טורדסיאס.
במהלך תקופה זו, רוב התושבים המקוריים של ברזיל נספו במחלות העולם הישן, במלחמות ובשיעבוד.
מי שלא הושמד הוטמע בחברה החדשה.
בנוסף לתושבים המקוריים והאירופאים, הובאו לברזיל אפריקאים רבים ששועבדו לאדוניהם האירופים במטעים ובמכרות.
ב-7 בספטמבר 1822 הכריזה ברזיל על עצמאותה מפורטוגל והפכה למונרכיה חוקתית, אירוע שנודע לימים כזעקת איפירנגה.
לקראת ימיה האחרונים של המונרכיה בסוף המאה ה-19, בוטלה לחלוטין העבדות בברזיל, בסיומו של תהליך הדרגתי וארוך.
גלי הגירה משמעותיים החלו להגיע לברזיל החל מהשליש האחרון של המאה ה-19, תחילה בעיקר מדרום אירופה וחצי האי האיברי, ולאחר מכן גם מיפן.
שחרור העבדים וגלי ההגירה שינו ללא הכר את המרקם החברתי של ברזיל.
הפיכה צבאית ב-1889 העלתה את המשטר הרפובליקני.
עד היום ברזיל היא מדינה דמוקרטית, למעט שלוש תקופות שבהן הייתה נתונה למשטר אוטוריטרי או דיקטטורי בין השנים 1930–1934, 1937–1945 ו-1964–1985.
עם העצמאות, הפוליטיקה של ברזיל הייתה נתונה לשליטתם של בעלי הקרקעות העשירים, בעיקר בדרום המדינה.
אחרי הפיכות 1930, כשהכלכלה החלה להתבסס יותר על תעשייה ופחות על חקלאות, השפעתם פחתה, אך לא נעלמה לגמרי.
עם עליית התעשייה, צמח כוחם של האיגודים המקצועים ויחד איתם עלו כוחות דמוקרטיים.
למרות השינויים במבנה הכלכלה והגדלת כוחם של התומכים בדמוקרטיה, ברזיל עדיין הייתה נתונה להשפעתה של אליטה קטנה.
המסורת של שליטת בעלי ההון, תשתיות גרועות, התערבות ממשלתית כבדה במסחר ובתעשייה עיכבו את הצמיחה הכלכלית של ברזיל.
בנוסף לכך, המצב גרם להיווצרות פערים ענקיים בין שכבות האוכלוסייה השונות.
פערים אלו הם מהגדולים באמריקה.