כל מה שרצית לדעת על השואה:
השואה הייתה שורת מעשי רדיפה ורצח עם, שבוצעו לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה, על ידי גרמניה הנאצית בהנהגתו של אדולף היטלר, עוזריה ובעלי בריתה, ותכליתם הייתה השמדתם השיטתית של כל בני העם היהודי.
מספר הנרצחים היהודים בשואה וכתוצאה ישירה ממנה נאמד סביב 5.
9 מיליון.
בדברי הימים של העת החדשה מוכרת השואה כגדול הפשעים נגד האנושות.
על פי התיקוף הרחב, מתחילה תקופת השואה ב-1933, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, שעמה החלו רדיפות היהודים.
בהגדרתה המצומצמת יותר, תקופת השואה החלה בקיץ 1939 עם פתיחת קרבות מלחמת העולם השנייה.
היקף השואה התרחב עם הפלישה הנאצית לברית המועצות, ביוני 1941, והיא הסתיימה רק עם שחרור מחנות ההשמדה בידי בעלות הברית ב-1945.
לפני המלחמה, מדיניותה של גרמניה הנאצית התמקדה בעיקר באפליה חוקתית ועידוד הגירה של היהודים אל מחוץ למדינה.
בזמן המלחמה, לאחר שכבשו שטחים נרחבים באירופה, עברו הנאצים למדיניות חריפה הרבה יותר כלפי היהודים: ראשית ריכזו אותם בגטאות ובמחנות, ואחר כך, עם הפלישה הגרמנית לברית המועצות, החלו גם במעשי טבח המוניים, לעתים קרובות במחנות השמדה מיוחדים שהוקמו לשם כך ושימוש בתאי גזים, שבהם נרצחו הקורבנות באמצעות הרעלה בגז תעשייתי.
השואה התרחשה בכל מקום שאליו הגיע הכיבוש הגרמני ורדיפת היהודים התבצעה גם בצפון אפריקה.
מטרת הנאצים הייתה השמדתו של כל יהודי, גם כאלו שהיו יהודים-למחצה, וגם כאלו שהמירו דתם.
בתחילה בוצעו מעשי הטבח באמצעות ירי של כיתות יורים בקורבנות, שנפלו לבורות.
אך מאוחר יותר הוקם מנגנון ניצול והמתה מורכב שכלל את הגטאות, מחנות עבודה, ומחנות השמדה.
מלבד קיפוח חיי האדם הרבים, תוצאה נלווית של תקופת השואה – הייתה חיסול הקהילות היהודיות הרבות שהתקיימו ושגשגו ברחבי מרכז אירופה ומזרחה.
השפעתה של השואה על קהילות היהודים באירופה ובצפון אפריקה הייתה בלתי הפיכה.
ההכחדה הכמותית של היהודים, בנוסף על חורבן מרכזי הרוח והתרבות שלהם במרחב שבין מרכז רוסיה לגרמניה והולנד במערב וטריפולי בדרום, קטעה את רצף הזהות היהודית בן מאות השנים ביבשת.
לאחר המלחמה עבר מרכז החיים היהודיים מאירופה לישראל ולצפון אמריקה.
הנאצים רדפו, טבחו ורצחו קבוצות אוכלוסייה רחבות נוספות כמו צוענים, הומוסקסואלים, גרמנים בעלי מוגבלויות ופגועי נפש, אזרחים פולנים ושבויי מלחמה סובייטים, אך המושג "שואה" משמש על פי רוב בהקשר של השמדת היהודים דווקא.
אף על פי שרדיפות על רקע אתני אינן נדירות בדברי ימי האנושות ובייחוד בתולדות היהודים, השואה נחשבת יוצאת דופן הן בממדיה, הן בשיטתיותה הרצחנית והן באידאולוגיה שמאחוריה, שהייתה גזענית-אתנית ולא דתית.
מקרים של טבח המוני על רקע לאומני, גזעני או אידאולוגי התרחשו גם לפני השואה – למשל רצח העם הארמני, וגם אחריה, בעיקר באפריקה ובאסיה; אך מעולם לא באופן שיטתי והמוני לאורך מספר שנים, כפי שביצעה גרמניה הנאצית.
הערכת ממדי השואה בתולדות עם ישראל והאנושות, תוכניות למחקרה במסגרת היסטורית אקדמית, והצגתה בתערוכות ובמוזיאונים, החלו עוד בעיצומה של מלחמת העולם השנייה.
עם הקמת מדינת ישראל, נקבע יום זיכרון שנתי, "יום הזיכרון לשואה ולגבורה", בכ"ז בניסן בשל סמיכותו ליום פרוץ מרד גטו ורשה.
"יום הקדיש הכללי", שבו נהוגה אמירת קדיש על אלה שיום מותם לא נודע, נקבע ליום עשרה בטבת.
במדינות רבות מציינים את יום הזיכרון הבינלאומי לשואה ב-27 בינואר, יום השנה לשחרור מחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו.
"יד ושם", הוא מוסד רשמי להנצחת זכר השואה בישראל.