כל מה שרצית לדעת על מרים חד גדיא:
חד גדיא (1895 – 1982) הוא כינויה של מרוסיה (מרים) ניסנהולץ, ציירת ישראלת ילידת רוסיה, הידועה כאשה הראשונה שלמדה בבית הספר "בצלאל".
ניסנהולץ נולדה ברוסיה וגדלה בכפר קודמה שבקרבת אודסה.
למשפחת רוקחים ציונית.
למדה רוקחות, לאחר שקיבלה מהוריה כספי נדוניה לאחר נישואים קצרים.
בעקבות תערוכת "בצלאל" שנערכה ב-1911 באודסה, נסעה לארץ ישראל ונרשמה ללימודים במחזור השלישי של "בצלאל".
קבלתה של אישה למוסד, שבו למדו עד אז גברים בלבד, עוררה שערוריה בקרב תלמידי המוסד, והתלמידים ארגנו חרם כנגד קבלתה.
בנוסף לכך, הופעתה של ניסנהולץ הייתה פרובוקטיבית והיא, כפי שהעיד נחום גוטמן, "הלכה בשערות מסופרות כבחור – והייתה ראשונה לאופנה זו בכל המזרח התיכון".
על פי עדותה של ניסנהולץ, הייתה זו היא אשר המציאה את הכינוי שדבק בה – "חד גדיא", בשל זריזותה בטיפוס על הרי ירושלים.
ב-1917, בעקבות מלחמת העולם הראשונה, נמלטה לאלכסנדריה, כיוון שלא הייתה לה אזרחות עות'מאנית.
במצרים הכירה את רפאל חיים אבולעפיה, בן למשפחת אבולעפיה מראשון לציון.
לזוג נולדו שתי בנות: שלומית ואורה, והם גרו בתל אביב.
לאחר כ-14 שנות נישואין נפרדו בני הזוג.
ב-1921 נסעה חד גדיא לווינה, שם למדה את אמנות הבטיק.
במהלך שנות ה-20 הייתה מעורבת בשורה של פרויקטים אמנותיים, כגון פתיחת בית ספר לאמנות ביפו יחד עם הפסל יוסף קונסטנט (קוסטנטינובסקי) וליב הלפרין.
בין היתר הציגה אצל יעקב פרמן, ואף הייתה שותפה לקבוצת האמנים "התומר" שארגן פרמן.
בין השנים 1929–1932 חייתה בגפה בניו יורק, שם התפרנסה מציור דיוקנאות.
עם שובה לארץ ישראל השתקעה בירושלים והייתה בקשרים רומנטיים עם המשורר אלכסנדר פן.
מאוחר יותר נישאה לסוחר אמריקאי בשם ריצ'רד האריס, והיגרה עמו לקהיר.
עם התקדמות צבאות גרמניה הנאצית אל עבר מצרים במהלך מלחמת העולם השנייה, ברחה לניו יורק.
במהלך שנות ה-50 נישאה בשלישית למאייר אמריקאי.
כעבור כמה שנים נפרדה ממנו וחזרה לישראל והתיישבה בעין כרם ואחר כך במושבת האמנים בצפת.
עבודותיה משנות ה-70 כללו דימויים מופשטים, העשויים מריבועים גאומטריים צבעוניים.
נפטרה בשנת 1982.