כל מה שרצית לדעת על נייר זכוכית:
נייר זכוכית (שמו העממי של נייר לֶטֶש, נקרא לעתים גם בד שמיר) הוא נייר עבה או אריג, המצופה בחומר שמאפשר שיוף חפצים שונים.
הוא משמש לשיוף והסרה של מעט חומר ממשטחים שונים כך שיהיו חלקים יותר (למשל במהלך גימור של עבודות עץ), הסרת שכבה של חומר (למשל הסרת שכבת צבע ישנה מחפץ לקראת צביעתו מחדש), או הפיכת משטח למחוספס יותר (למשל כהכנה למריחת שכבת דבק).
נייר זכוכית גס בדרגה גבוהה עשוי לשמש למשטחים מחוספסים, וככל שהוא עדין יותר הוא משמש להחלקה וליטוש עדינים יותר של המשטח.
השימוש המתועד הראשון בנייר זכוכית הוא מהמאה ה-13 בסין, אז הוצמדו שברי צדפים, זרעים וחול באמצעות דבק טבעי למטרות שפשוף והסרת חומר.
חומרים נוספים מהם יוּצרו ניירות זכוכית הם עורות כרישים, מאובנים חיים של דגים מסוימים (מתועד אצל ילידים מקומורו), וצמח השבטבט הגס לאחר בישולו וייבושו (בשימוש מסורתי בקרב היפנים).
הוא נקרא בשם "נייר זכוכית" משום שלעתים קרובות יוּצר משברי זכוכית קטנים, שקצוותיהם החדים מאפשרים שפשוף וחיתוך יעיל, בעוד חול הוא רך יותר ופחות יעיל בשפשוף גס של חומרים; כיום חלק מניירות הזכוכית לא מיוצרים כלל מזכוכית.
במקרים רבים החומר בו משתמשים הוא צורן קרביד, מוכר גם כ"קרבורונדום" (Carborundum).
לליטוש משטחים מחומר קשה במיוחד, משתמשים ברסיסי יהלום.
ב-1833 החל ג'ון אוקלי מלונדון לייצר נייר זכוכית באופן תעשייתי במפעלו, בשיטות חדשות.
איזק פישר ג'וניור מוורמונט הציג לראשונה את תהליך ייצור נייר הזכוכית בארצות הברית ב-1834.
ב-1921 ייצרה חברת 3M נייר זכוכית שגבו עמיד בפני מים, בשם "Wetordry".