כל מה שרצית לדעת על קלימנט וורושילוב:
קלימנט יפרמוביץ' ווֹרוֹשילוב (ברוסית: Климе́нт Ефре́мович Вороши́лов, להאזנה (מידע · עזרה) ,23 בינואר 1881 – 2 בדצמבר 1969), מצביא ומדינאי סובייטי.
וורושילוב נולד בכפר וורחניה (Верхнее), ליד העיר יקטרינוסלב (כיום דנייפרופטרובסק) באימפריה הרוסית.
הוא הצטרף למפלגה הבולשביקית ב־1903 ובעקבות המהפכה הקומוניסטית היה לחבר בממשלה הזמנית האוקראינית וכיהן כקומיסר לענייני פנים.
במהלך קרבות ההגנה על העיר צאריצין במלחמת האזרחים, היה לידידו הקרוב של סטלין.
הוא היה ממייסדי המיליציה הסובייטית והיה מראשי המשטרה הסובייטית בפטרוגרד.
במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה היה בין מפקדי של ארמיית הפרשים הראשונה.
וורושילוב התקדם בפוליטיקה הסובייטית ולאחר מותו של מיכאיל פרונזה ב־1925 הוא התמנה לקומיסר האחראי על הצבא והצי.
הוא היה לחבר בפוליטבירו ב־1926 ונשאר בו עד 1960.
וורושילוב היה מעורב בטיהורים הגדולים של שנות השלושים, ומעמדו התחזק מאוד לאחר הוצאתו להורג של המרשל מיכאיל טוכאצ'בסקי.
הוא התמנה למרשל ברית המועצות ב־1935, ופיקד על כוחות הסובייטים במלחמת החורף נגד פינלנד מנובמבר 1939 ועד ינואר 1940.
ישנם היסטוריונים המאשימים את חוסר ניסיונו ופיקודו הכושל כגורמים לאבדות הכבדות בצד הסובייטי.
לאחר פלישת הנאצים לברית המועצות פיקד וורושילוב על הכוחות בחזית הצפון מערבית.
למרות אומץ לב רב (מסופר עליו כי הנהיג אישית מתקפה כנגד שריון גרמני בעודו חמוש באקדח בלבד), הוא לא הצליח למנוע את המצור על לנינגרד והודח מתפקידו.
הודות לידידותו ארוכת הימים עם סטלין הוא ניצל ממוות, שהיה גורל המפקדים שכשלו, ופיקח על הקמת המשטר הקומוניסטי בהונגריה עד 1947.
ב־1952 התמנה וורושילוב לנשיאות הסובייט העליון.
מותו של סטלין שנה לאחר מכן הביא לשינויים משמעותיים במנהיגות הפוליטית הסובייטית, וורושילוב היה ליו"ר הנשיאות (נשיא ברית המועצות) כשניקיטה חרושצ'וב הוא מזכ"ל המפלגה ומלנקוב ראש הממשלה.
שלושתם הביאו למעצרו של לברנטי בריה ב־1953 ולהוצאתו להורג.
עם התנערותו של חרושצ'וב מסטלין ב־1956, הצטף וורושילוב לקבוצה האנטי-מפלגתית השמרנית ביחד עם לזר קגנוביץ' וויאצ'סלב מולוטוב.
הם ניסו להדיח את חרושצ'וב ביוני 1957, אך כשלו, וורושילוב עבר לצדו של חרושצ'וב.
ב־1960 הודח בהדרגה וורושילוב מכל תפקידיו, ואף הודח מהוועד המרכזי של המפלגה.
ברז'נייב החזיר את וורושילוב לפוליטיקה, אך בתפקידים סמליים בלבד.
הוא נבחר שוב לוועד המרכזי של המפלגה ב־1966 והוענקה לו מדליה נוספת של "גיבור ברית המועצות" ב־1968.
שנה לאחר מכן הוא נפטר במוסקבה.
סידרת טנקי ה־KV של מלחמת העולם השנייה נקראת על שמו, וכן שתי ערים (באוקראינה – כיום לוהנסק, ובמזרח הרחוק הרוסי – כיום אוסוריסק), כמו גם אקדמיית השריון של הצבא האדום.