כל מה שרצית לדעת על אנדרה מורואה:
אנדרה מוֹרוּאָה (לעתים מורוא; בצרפתית: Andre Maurois) הוא שם העט של אמיל סלומון וילהלם הרצוג Emile Salomon Wilhelm Herzog; 26 ביולי 1885 – 9 באוקטובר 1967), סופר יהודי צרפתי.
נולד בעיר אלבף (Elbeuf) שבחבל נורמנדי בצרפת למשפחת יצרני טקסטיל שנמלטה מחבל אלזס לאחר שנכבש על ידי הגרמנים במלחמת פרוסיה-צרפת (1870).
היה תלמיד מצטיין בבית הספר התיכון של ברבף, ואחר כך בזה של העיר רואן.
קיבל תואר ראשון בספרות והמשיך את לימודיו בפילוסופיה באוניברסיטה של העיר קאן שבנורמנדי.
מגיל 18 עד 26 עבד במפעל לטקסטיל של אביו.
הוא שירת בצבא במלחמת העולם הראשונה, ובהשפעת התנסותו כתב בשנת 1919 את הספר "שתיקתו של הקולונל ברמבל".
הוא היה עיתונאי, ואף כתב ספרי ביוגרפיה ורומנים היסטוריים.
ב-1923 פרסם את "אריאל" – ביוגרפיה של המשורר הבריטי פרסי ביש שלי.
ב-1924 נפטרה אשתו, ובשנה שלאחריה נפטר אביו, ומורואה עזב את העסק המשפחתי ונישא לאחייניתו של הסופר מרסל פרוסט.
ב-1926 שימש כמרצה באנגליה בטריניטי קולג' של אוניברסיטת קיימברידג'.
ב-1929 הוזמן להרצות בארצות הברית באוניברסיטת פרינסטון שבמדינת ניו ג'רזי.
בשנת 1938 התקבל כחבר האקדמיה הצרפתית.
במלחמת העולם השנייה נמלט לארצות הברית, ושם עבד כמרצה באוניברסיטת הרווארד.
מספרים שבהרצאתו הראשונה שם אמר: "אני אמור לדבר עמכם אנגלית, שכידוע אינה שפת אמי וגם לא שפת אמכם".
ב-1942 פרסם את "פרדריק שופן".
ב-1943 שירת בצבא בעלות הברית בצפון אפריקה, ועם סיום המלחמה ב-1945 חזר לצרפת.
המשיך לכתוב ולפרסם ביוגרפיות: "מרסל פרוסט" (1949), "ז'ורז' סאנד" (1953), "ויקטור הוגו" (1954).
אנדרה מורואה נפטר בפריז ב-1967.