כל מה שרצית לדעת על גן הדובדבנים:
גן הדובדבנים (ברוסית: Вишнëвый сад או Vishnevyi sad) הוא מחזהו האחרון של המחזאי הרוסי אנטון צ'כוב.
הצגת הבכורה של גן הדובדבנים נערכה בתיאטרון האמנותי של מוסקבה, ב-17 בינואר 1904, בבימויו של קונסטנטין סטניסלבסקי.
אך בעוד צ'כוב ראה במחזה קומדיה ואכן הוא מכיל מרכיבים של פארסה, סטניסלבסקי ביים אותו כטרגדיה.
כך, מאז ההפקה המקורית, טיבו הדואלי של המחזה הפך לסוגיה עימה מתמודדים במאיי המחזה.
המחזה עוסק באישה רוסיה ממעמד האצולה ובני משפחתה, עם שובם לאחוזה המשפחתית (שכוללת גן דובדבנים גדול ובעל שם), ממש לפני שהוא מוצע למכירה פומבית, בשל אי-תשלום המשכנתא.
המשפחה מקבלת הצעות שונות להציל את האחוזה, אולם בסופו של דבר אינה נוקטת באף צעד להצילה.
כך, האחוזה נמכרת בסופו של המחזה לבנו של צמית לשעבר והמשפחה עוזבת את האחוזה לקול כריתת גן הדובדבנים.
גן הדובדבנים סובב סביב נושאים של עקרות תרבותית – הן חוסר הצלחתה של האריסטוקרטיה לשמור על מעמדה והן חוסר הצלחתה הבורגנות למצוא משמעות בחומרנות שנהפכה למנת חלקה בתקופה שעליה מסופר במחזה.
בכך, המחזה משקף את יחסי הכוחות הסוציו-אקונומיים שפעלו ברוסיה במפנה המאה העשרים, בכללם עלייתו של המעמד הבינוני לאחר ביטול הצמיתות באמצע המאה ה-19 ושקיעתה של האריסטוקרטיה.
אך לא רק את יחסי הכוחות ברוסיה עצמה הוא משקף, אלא את יחסי הכוחות שפעלו ברחבי העולם באותה עת.
מאז ההפקה הראשונה בתיאטרון האמנותי, תורגם ועובד המחזה לשפות רבות, הוצג ברחבי תבל והפך לקלאסיקה בדרמה העולמית.
מספר במאים בעלי שם בעולם ביימו את המחזה, הגם שכל אחד מהם פירש אותו בצורה שונה.
בין במאים אלו ניתן למנות את צ'ארלס לוטון, פיטר ברוק, אנדריי סרבן, אווה לה גליאן, ז'אן-לואי בארו, טירון גות'רי וג'ורג'יו סטרלר.
השפעתו של גן הדובדבנים ניכרת בעבודותיהם של מחזאים רבים, בכללם יוג'ין או'ניל, ג'ורג' ברנרד שו וארתור מילר.