כל מה שרצית לדעת על הורדוס:
הוֹרְדוֹס (ביוונית: Ἡρῴδης (הֵרוֹדֵס), 74 לפנה"ס – 4 לפנה"ס) היה מלך יהודה משנת 37 לפנה"ס עד מותו ומייסד שושלת בית הורדוס.
הוא מכונה גם "הורדוס הגדול", כדי להבדילו מבניו שנקראו על שמו.
הביוגרפיה של הורדוס מבוססת בעיקר על כתביו של יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס).
ידוע על קיומו של חיבור שלא שרד מאת פטולומיאוס בשם "ההיסטוריה של המלך הורדוס".
שלטונו של הורדוס ביהודה היה מעין תקופת ביניים, בין שלטון מלכי בית חשמונאי לבין שלטון נציבי רומא, בה נשלטה יהודה בידי רומא באופן עקיף על ידי הורדוס כמלך וסאל מטעמה של רומא, וכעושה דברה.
מעמד זה העניק לו ולממלכתו, יהודה, אוטונומיה רבה, אבל גם מחויבות למלא אחר הוראות השלטון הרומאי.
בימיו הפכה יהודה לחלק אינטגרלי, גם אם אוטונומי, של האימפריה הרומית.
הורדוס ידוע במיוחד במפעלי הבנייה המפוארים שיזם, בזכותם הוא מכונה לעתים "המלך הבנאי".
הוא בנה מחדש את בית המקדש, והפך אותו למבנה מפואר ביותר.
הוא בנה מחדש את העיר שומרון, ושינה את שמה ל"סבסטיאה", כמחווה לקיסר אוגוסטוס.
הוא בנה עיר נמל גדולה בקיסריה, אף היא לכבוד אוגוסטוס קיסר.
שרידים ממפעלי הבנייה של הורדוס ניתן למצוא גם במצדה, שהייתה ארמון-מקלט שבנה לעצמו, בהרודיון, שם גם נקבר אחרי מותו, ובארמונות החורף שבנה לעצמו ליד יריחו.
דימויו של הורדוס הוא של שליט אכזר, השולט בכוח הזרוע בניגוד לרצונו של העם.
דימוי זה נובע מההתנגדות העזה שהייתה כלפיו וכלפי יורשיו מצד קבוצות שונות בממלכת יהודה, במיוחד מהפרושים והנוצרים הראשונים.
לשתי קבוצות אלה (הפרושים והנוצרים הראשונים) הייתה השפעה רבה לאחר חורבן בית שני (כ-70 שנה לאחר מותו של הורדוס), והן אלה שעיצבו את הזיכרון ההיסטורי של תקופתו.
גם יוסף בן מתתיהו, שספריו הם המקור ההיסטורי העיקרי על תקופת מלכותו של הורדוס, מתאר מעשי זוועה שחולל הורדוס.
הגינויים להורדוס נוגעים למוצאו האדומי, רדיפתו את בני בית חשמונאי ורציחתם בזה אחר זה, העזתו אל מול הסנהדרין, חנופתו לאדוניו הרומאים, ומעל לכל אכזריותו אף כלפי בני משפחתו הקרובים ביותר.
אף על פי-כן, כל עוד שלט הורדוס ביהודה נמנע שלטון רומאי ישיר בארץ זו.
לאחר מותו, ולאחר כישלון בניו לייצב את השלטון ביהודה, החלה תקופה קשה ואכזרית של שלטון נציבים רומים, אשר הסתיימה במרד הגדול ובחורבן בית המקדש השני.
בברית החדשה מתואר הורדוס כשליט אכזר, אשר הורה על הרג כל הילדים בבית לחם בשל הידיעה על לידתו של משיח בן דוד (כלומר ישו, ומי שאמור להיות מלך היהודים במקומו.
) בבית לחם.
בגלל סיפור זה והעובדה שהורדוס מת בשנת 4 לפנה"ס סבורים מרבית החוקרים היום שהולדת ישו התרחשה לכל המאוחר בשנה זאת, ולא כפי שחשבו יוזמי הספירה הנוצרית, בשנה הראשונה לה.
על רקע סיפור זה, כתב המחבר הרומאי מקרוביוס (תחילת המאה ה-5 לספירה): "כששמע (הקיסר אוגוסטוס) כי בין הבנים מתחת לגיל שנתיים שהורדוס מלך היהודים ציווה בסוריה להמית היה גם בנו של המלך עצמו, אמר (תוך משחק מילים ביוונית): 'עדיף להיות חזירו (hus, ὗς) של הורדוס מאשר בנו (huios, υἱός)'".