כל מה שרצית לדעת על היסטוריה של הרפובליקה הדומיניקנית: טרוחיו, ולאחריו:
עם הטאינו וכיליונוקולוניאליזם וכיבוש זרבין קבלת העצמאות לשלטון טרוחיוטרוחיו, ולאחריוהרפובליקה הדומיניקניתבשנת 1924 עזבו כוחות הכיבוש האמריקנים את אדמת הרפובליקה הדומיניקנית.
בתוך שנים ספורות השתלט על המדינה הרודן רפאל לאונידס טרוחיו, והנהיג בה משטר רודני שדיכא את זכויות האדם, טבח במיעוט ההאיטי, והנהיג פולחן אישיות.
שלטונו של טרוחיו היה יציב, לא מעט בשל תמיכתו בארצות הברית באופן עקבי, במהלך מלחמת העולם השנייה, והמלחמה הקרה שבאה בעקבותיה.
בסופו של דבר הגדיש טרוחיו את הסאה, ורדיפתו אחר מתנגדי המשטר ורציחתם גם מחוץ לגבולות המדינה, הביאה לגינוי בינלאומי.
קציני צבא שחששו מאובדן התמיכה האמריקנית, ומכך ששיטות הדיכוי האכזריות שבהן נקט יביאו לתגובת יתר ולכינון משטר קומוניסטי, התנקשו בחייו של טרוחיו ב-1961.
השנים שלאחר מכן היו רצופות באי יציבות שלטונית.
הנשיא הנבחר חואן בוש סולק במהפכה צבאית, וניסיונו לשוב ולקחת את השלטון לידיו ב-1965 הביא להתערבות נוספת של ארצות הברית, ולפלישה צבאית אמריקנית לאי, המכונה "מבצע השבת הכוח".
עד לשנת 1996 שלט באי באופן בלתי רציף הנשיא האזרחי חואקין בלאגר, אך שלטונו היה רצוף בטענות על אלימות כלפי האופוזיציה, וזיופי בחירות.
ב-1996 העביר בלאגר את השלטון לנשיא לאונל פרננדס שניצח בבחירות, וזאת לאחר ששלט ברפובליקה באופן בלתי רציף בין 1965 ל-1996 עם הפסקה בין 1978 ל-1986.
השנים האחרונות בתולדות הרפובליקה הן שנים של יציבות שלטונית וכלכלית יחסית, ושל שלטון דמוקרטי.
גל הגירה לארצות הברית ובמיוחד לניו יורק הביא ליצירת פזורה דומיניקנית משפיעה, המזרימה לרפובליקה זרם של הכנסות ומייצבת את כלכלתה.