כל מה שרצית לדעת על התרבות הנאטופית:
התרבות הנאטופית היא תרבות פרהיסטורית שהתקיימה בלבנט בסוף התקופה האפיפלאוליתית, כ-15,000 עד 11,700 שנים לפני זמננו (תיארוך פחמן 14 מכויל).
זוהי תרבותם של אחרוני הציידים-לקטים באזור הלבנט, המייצגת את המעבר מאורח החיים הנוודי של התקופה הפלאוליתית לקהילות החקלאיות ויושבות-הקבע של התקופה הנאוליתית.
הממצא הארכאולוגי העשיר מתרבות זו כולל, לראשונה באזור הלבנט בהיקף נרחב, את התכונות הבאות: בנייה נרחבת של בתים מאבן, בתי קברות מובחנים, תרבות חומרית עשירה הכוללת חפצי אמנות, וניצול אינטנסיבי של משאבי הסביבה.
עם זאת, לא נמצאו עדויות ברורות לייצור מזון (ביות חיות משק וצמחים).
בשל כך הוגדרה התרבות הנאטופית כחברה ייחודית ומורכבת של ציידים-לקטים יושבי קבע, שנמצאת על סף המעבר לאורח חיים חקלאי.
מקומה של התרבות הנאטופית על מפתן המהפכה החקלאית ואופייה הייחודי תרמו לעניין המחקרי הכלל-עולמי סביבה.
שרידי התרבות נמצאו לראשונה בשנת 1928 על ידי הארכאולוגית הבריטית דורותי גארוד במערת שוקבא שבנחל נאטוף (כ-14 ק"מ מצפון מזרח ללוד), ונקראו על שם הנחל.
גארוד עמדה על מאפייניה וחשיבותה של התרבות הנאטופית לאחר חפירתה במערת הנחל בנחל מערות בכרמל, בשנים 1929 – 1934.
הכרונולוגיה הנאטופית מחולקת לשתי תקופות: הנאטופית הקדומה והנאטופית המאוחרת, כאשר המעבר ביניהן אירע בערך 13,500 עד 13,000 שנים לפני זמננו.
יש המגדירים שלב נוסף – הנאטופית הסופית – בשלהי התקופה.
מופע נוסף של התרבות הנאטופית הסופית היא התרבות החריפאית בנגב.
בשלב הקדום של התקופה הנאוליתית בארץ ישראל, התקופה הנאוליתית הקדם-קראמית א', השתמרו מסורות נאטופיות רבות אך גם הופיעו מנהגים חדשים לחלוטין.