כל מה שרצית לדעת על יהודי תטואן:
יהודי תטואן הם בני קהילה במרוקו שנוסדה בידי יהודים ממגורשי ספרד ופורטוגל, יחד עם מוסלמים שגורשו גם הם מחצי האי האיברי.
הם התייחדו במאפייני תרבות ספרדית-אנדלוסית שהביאו עימם: לשון, נימוסים, הופעה ולבוש, השכלה ועיסוק.
הקהילה כונתה "ירושלים דה-מרואקוס" – ירושלים של מרוקו, או "ירושלים הקטנה".
שימשו בה רבנים ודיינים ידועים ובבתי הכנסת היה אוסף גדול של ספרי קודש עתיקים.
בשנת 1912 עברה תטואן לשליטת ספרד והייתה לבירת מרוקו הספרדית.
הריבון החדש הביא תקופת של שגשוג לקהילה.
בשנת 1956 צורפה העיר למדינת מרוקו שזכתה בעצמאות.
רבים מיהודיה עברו לערים אשר נשארו תחת שלטון ספרד: סאוטה ומלייה בצפון מרוקו.
מאז החלה ירידה במעמדה של הקהילה: אם בתקופת הזוהר של ראשית המאה ה-20 היו היהודים כחמישית מתושביה, הרי במפקד שנערך בשנת 1960 היו בעיר רק 3,103 יהודים.
לאחר מלחמת ששת הימים פחת מספרם לאלפיים ובשנת 1990 לא היו בה יותר ממאתים נפש.
יהודי תטואן, כמו שאר יהודי צפון מרוקו, נהגו לדבר בניב ספרדי מיוחד הנקרא חכיתיה, המערב מילים מספרדית, עברית וערבית ומהווה דיאלקט של לדינו.