כל מה שרצית לדעת על יחסה:
בדקדוק, יַחֲסָה (ברבים: יְחָסוֹת, באנגלית: case) היא סימון של מילים או צירופים מחלקי דיבר מסוימים בהתאם למעמדם התחבירי במשפט.
המילים שמקבלות סימון יחסה הן מחלקי הדיבר: שם עצם, תואר השם, תווית יידוע, כינוי גוף, כינוי רמז ומילת שאלה.
לפעמים מסומנת היחסה על צירופים הנובעים מחלקי הדיבר האלה ולא על המילה כשלעצמה.
סימון היחסות הוא בדרך כלל מורפולוגי, כלומר מתבטא בשינוי בצורת המילה (או במקרה של צירוף: בצורתה של מילה אחת או יותר הכלולות בצירוף), אם כי קיימות שיטות סימון אחרות.
מקובל למנות כמה קטגוריות שמתייחסות למעמד התחבירי של מילה במשפט: נושא, נשוא, מושא ישיר, מושא עקיף, תיאור ועוד.
יש יחסות שאינן מסמנות מעמד תחבירי גרידא, אלא גם תפקיד סמנטי, למשל: שייכות (הספר של הילד), פנייה (אזרח נכבד, המשרד סגור כעת), שימוש בכלי (כתבתי בעיפרון), מקום (נסעתי לצפון) ועוד.
שפות נבדלות זו מזו במספר חלקי הדיבר שבהם היחסות מסומנות ובמספר היחסות המסומנות.
לדוגמה, באנגלית היחסות מסומנות רק בכינויי גוף, ומספר היחסות המסומנות הוא 3 – נושא/נשוא (I, he, she וכו'), מושא (me, him, her וכו') ושייכות (my, his, her וכו').
ברבדים היסטוריים מוקדמים יותר של השפה האנגלית היו 5 יחסות, והן הופיעו גם על שמות עצם או תוויות יידוע, אולם סימון היחסות הצטמצם במידה ניכרת עם השינויים בשפה במשך הזמן.
בגרמנית יש 4 יחסות.
סימון היחסה מופיע על רכיבים שמניים שונים כגון תוויות ידוע, כינויים ותארים, אולם לרוב לא על שם העצם עצמו.
בדוגמאות שלהלן נראה השינוי בתווית הידוע בלבד, להוציא הגניטיב, שם מקבל במקרה זה גם השם עצמו סיומת -es/s.
האיש = der Mann (יחסת נומינטיב, נושא/נשוא)את האיש = den Mann (יחסת אקוזטיב, מושא ישיר)אל האיש = dem Mann/Manne (יחסת דאטיב, מושא עקיף)של האיש = des Manns/Mannes (יחסת גניטיב, שייכות)בפינית יש 15 יחסות.
ביניהן:הבית = talo (יחסת נומינטיב, נושא)בתוך הבית = talossa (יחסת אינֶסיב, מושא עקיף + מילת היחס "בתוך")על הבית = talolla (יחסת אדֶסיב, מושא עקיף + מילת היחס "על")אל הבית = talolle (יחסת אלַאטיב, מושא עקיף + מילת היחס "אל")
נלקח מויקיפדיה