אין כמו הרגע הזה. הרגע שבו אתם שקועים עד צוואר בתוך העולם המופלא של התשבץ היומי. עפרון ביד (או אצבע על המסך), קפה חם ליד, והראש עובד על טורים ושורות של אותיות נסתרות. זו לא רק דרך להעביר את הזמן; זו פעילות מנטלית מאתגרת, מסע מרתק אל נבכי השפה העברית, ולעיתים קרובות, גם הזדמנות אמיתית לצחוק בקול רם מול הברקה לשונית.

אבל בואו נודה באמת: לא כל הגדרה נוצרת שווה. יש את אלו הקלות, שפותרים אותן בחצי עין, ויש את אלו שגורמות לנו לגרד את הראש, להתבונן בפתרון (או במילים סביבו) בתקווה לקבל רמז, ולפעמים – אפילו להתייאש קלות. אלה הן ההגדרות שאנחנו אוהבים במיוחד. אלה שדורשות מאיתנו לחשוב מחוץ לקופסה, לפענח רמזים מילוליים, ואפילו להקשיב לצלילים.

ויש סוג מסוים של הגדרות שפשוט מטריף את הדעת, ובדרך כלל, בצורה הטובה ביותר. אלו הן הגדרות ה"היקש הצלילי" – ההגדרות שבהן התשובה לא קשורה למשמעות הישירה של המילים, אלא לאופן שבו הן נשמעות. משחקי מילים כאלה דורשים אוזן רגישה, הבנה עמוקה של ניואנסים בשפה, ולעיתים קרובות, גם חוש הומור מפותח מצד מפתח התשבץ. הן מציבות אתגר מהנה ומפתיע, וברגע שהפתרון נגלה, אי אפשר שלא להתפעל מהיצירתיות שמאחוריו.

הגדרה כזו בדיוק נפלה לידינו השבוע, והיא גרמה לי (ולא מעט מחבריי לחובבי התשבצים) להרים גבה ולצלול למחשבות עמוקות. היא נשמעה תמימה לחלוטין בהתחלה, אבל ככל שניסינו לצלול פנימה, הבנו שיש כאן הרבה יותר ממה שנראה לעין, ובוודאי הרבה יותר ממה שנשמע באוזן. הנה היא, הגברת המאתגרת שלנו:

"לפעמים זה נשמע שנגמר כפר אמנים (3,3)"

במבט ראשון, מה אנחנו רואים? "לפעמים זה נשמע" – רמז ברור לכך שאנחנו מחפשים צליל, לא בהכרח משמעות ישירה. זוהי הנורה האדומה (או הירוקה, תלוי איך מסתכלים על זה) הראשונה שמסמנת לנו את כיוון החשיבה. "נגמר" – מצביע על סיום, על קץ, על משהו שהגיע לסופו. ו"כפר אמנים" – ציור תמונה של מקום, אולי עם אווירה מסוימת, קהילה של יוצרים. ואז הסוגריים המכריעים: (3,3) – התשובה היא שני מילים, כל אחת בת שלוש אותיות. אלה הפרמטרים המדויקים, גבולות הגזרה בתוכם עלינו למצוא את הפתרון.

כאן מתחילה העבודה האמיתית, הבלשות הלשונית. איך נשמע "כפר אמנים" כשהוא "נגמר"? האם אנחנו מחפשים מילה שמייצגת את סוף הכפר? או אולי מילה או צירוף מילים שנשמעים כמו "כפר אמנים נגמר" כשאומרים אותם בקול רם? הקסם הוא בלשוניות, בחקירת האפשרויות, בניסוי וטעייה. אנחנו מפרקים את ההגדרה לחלקיה, בוחנים כל מילה, מנסים להשמיע אותן בראשנו (או אפילו בקול רם כשאף אחד לא שומע!), בודקים אם יש צליל דומה או מילה הומפונית שיכולה להתאים.

זו ההזדמנות להפעיל את הקריאייטיביות, לחשוב על הקשרים מרוחקים, על ביטויים, על מילים נרדפות שיכולות להישמע אחרת בהקשר מסוים. האם יש פה משחק עם הברות? עם מבטא? האם מילה אחת יכולה להישמע כמו צירוף של כמה מילים אחרות? האם יש כאן רמז לתרבות פופולרית או לביטוי שגור? ככל שחופרים עמוק יותר, כך מרגישים את "ההגדרה" מתחילה לרקוד בראש, מנסה לחשוף את עצמה, כמעט שם, אך עדיין מתחמקת.

ההגדרה הזו היא דוגמה מצוינת לכוחה של השפה העברית ולמוחם המבריק של מתכנתי התשבצים. היא דורשת סבלנות, חשיבה מחוץ לקופסה, ובעיקר – הנאה מהמסע עצמו, לא רק מהיעד. זו לא רק חידה; זו חוויה לשונית. אז איך פותרים את החידה הזו? מהי התשובה המפתיעה שהופכת את כל הקצוות לחיבור גאוני ומעורר השתאות? הישארו איתנו, ובחלק הבא נצלול אל הפתרון המלא והמבריק שישכיח מכם את כל ההתלבטויות ויוסיף עוד כלי לארסנל פתרונות התשבצים שלכם.