כל מה שרצית לדעת על עילוי נשמה:
עילוי נשמה הוא מונח ביהדות, המבטא את האמונה בכך שנשמת הנפטר עולה למקום גבוה ונאצל יותר במרומים, הודות לפעולות שונות שנעשות על ידי יהודים ושעל פי המסורת מיטיבות עם הנשמה.
על פי האמונה היהודית, לאחר מות האדם, נשמתו נידונה בבית דין של מעלה על מעשיו בימי חייו.
נשמות הצדיקים מובלות למקומן בגן עדן, ונשמות הרשעים מובלות לגיהנום לשם מירוק חטאיהם.
ישיבת נשמות הרשעים בגיהנום היא זמנית, ועל פי חז"ל "משפט רשעי ישראל בגיהנום שנים עשר חודש".
בסיום ריצוי התקופה שנקבעה לנשמות בגיהנום הן מובלות למקומן בגן עדן, בתמורה למעשיו הטובים של האדם.
על פי האמונה בעילוי נשמה, בכל מצב בו נמצאת הנשמה, יש ליהודים אחרים דרכים להשפיע על העלאתה ממקומה הנוכחי למקום גבוה יותר על ידי קיום מצוות שונות כגון אמירת קדיש ואזכרה על קברו של הנפטר.
על פי אמונה זו, אף לימוד תורה ומעשי צדקה וחסד, המוקדשים על ידי צאצאיהם או מוקירי זכרם של הנפטרים, ולזכותם, גורמים לעליית נשמתם.
בהתאם לכך נפוץ מאוד הכיתוב וההקדשה "לעילוי נשמת" המוצמד למעשי צדקה וחסד, שהוקדשו על ידי עושיהם.
ככלל, כוללת ההקדשה לעילוי הנשמה את שמות הנפטר שם אביו ותאריך פטירתו.
הכיתוב "לעילוי נשמת" נפוץ על גבי ספרים תורניים, שהוקדשו לבית מדרש, על ידי קרובי ואוהדי הנפטרים, בעבור שהלימוד בהם יהא לטובת נשמתם, הכיתוב מופיע אף על גבי בנינים של מוסדות תורה, שהוקדשו למטרה זו, ניתן אף למצוא את הכיתוב על גבי אמבולנסים, שנתרמו לעילוי נשמת קרוביו של התורם.
הדלקת נר נשמה ידועה כסגולה לעילוי נשמת הנפטר, ונהוג לעשות כן, בבית האבל בימי האבל, וביום השנה של הנפטר.
בחסידות נהוג להגיש ביארצייט, עוגות ויי"ש לאחר התפילה בבית הכנסת, על מנת שהמתפללים יברכו ברכת מזונות ושהכל, ולאחל ש"לנשמה תהיה עלייה", מנהג זה מכונה אף "שתיית לחיים".
בקרב המגזר החרדי קיים מגוון רחב של גמ"חים, שנועדו לעזור לציבור, באמצעות השאלת ציוד ומוצרים שונים, כאשר חלק ניכר מהם, הוקם לעילוי נשמת יקיריהם.
אמונה יהודית נפוצה גורסת, כי לימוד משניות מועיל במיוחד לעילוי הנשמה, ואף ניתן רמז לכך, שמשנה היא אותיות נשמה, ובהתאם לכך קיימים חבורות של לומדי משניות, שבסיום כל שיעור לימוד מזכירים "שהלימוד יהא לעילוי נשמת פלוני בן פלוני".