כל מה שרצית לדעת על צור ארליך:
צור ארליך (נולד ב-1974) הוא עיתונאי, משורר, פובליציסט, מתרגם ואיש ספרות, יליד ירושלים המתגורר במעלה מכמש.
מפעלו הבולט והממושך ביותר הוא הטור השירי-אקטואלי שלו, המופיע מדי שבוע ברציפות מאז סתיו 1998 – עד אמצע ינואר 2015 בעיתון "מקור ראשון", וממועד זה ואילך באתר "מידה".
טור מחורז ושקול זה מבוסס חלקית על המודל של נתן אלתרמן ב"הטור השביעי".
הטור מתאפיין בחריזה עשירה, במשחקי מילים, במבנים צורניים ומשקליים מגוונים וברוח סאטירית וביקורתית.
ארליך הוא בוגר האוניברסיטה העברית בספרות עברית ובפסיכולוגיה, ומוסמך האוניברסיטה העברית בספרות עברית.
את הקשר המקצועי עם העיתון "מקור ראשון" החל בכתיבת הטור השירי.
בין 1999 ל-2003 כיהן כעורך "דיוקן", המוסף המגזיני של "מקור ראשון".
במקביל כתב כתבות מגזין ורשימות ביקורת על ספרים.
לאחר מכן המשיך בתפקידי עריכה וכתיבה ב"מקור ראשון".
בנובמבר 2014 התמנה לאחראי הפרסומים העבריים של קרן "תקוה", שם הוא מתמקד בתרגום מאמרי יסוד מן ההגות השמרנית העולמית, וצמצם את עבודתו בעיתון.
מאמרי מחקר וביקורת של צור ארליך בתחום השירה העברית המודרנית הופיעו ב"מקור ראשון" ובכתבי העת "תכלת" ו"נתיב".
בכתב העת "הו!" התפרסם תרגומו לחלקה המרכזי של הפואמה "מסה על הביקורת" מאת אלכסנדר פופ ולמבחר שירים ממלחמת העולם הראשונה, ובכתב העת "דחק" – תרגומו לפואמה "חוקר הארצות" ולשירים "משא האדם הלבן" ו"אנחנו והם" מאת רודיארד קיפלינג ועוד.
תרגומים נוספים מהשירה האנגלית פרסם ב"מקור ראשון", וכן במסגרת כמה ספרי פרוזה מתורגמים הכוללים יצירות שירה מתורגמות.
ב-2008 הופיעו ב"הוצאת טובי" שני ספרי עיון בתרגומו: "ג'יהאד ושנאת יהודים" מאת מתיאס קונצל ו"לכבוד השוני" מאת הרב יונתן זקס.
בהמשך הופיעו בהוצאת "מגיד" תרגומיו לשני ספרים נוספים של הרב זקס, "לרפא עולם שבור" (2010) ו"השותפות הגדולה" (2013).
ב"ידיעות ספרים" יצאו לאור תרגומיו לספריו של הרב שלמה ריסקין "אור תורה" על ספר ויקרא (2011), על ספר במדבר (2012) ועל ספר דברים (2013), והאוטוביוגרפיה "ציוני דרך: זכרונות וסיפורים בדרך לציון" (2012).
ב-2013 הופיעו בהוצאה זו תרגומו לספר "משיבי הרוח" מאת דוד יעקבסון, תרגומו לספר "נבראו שווים" מאת יהושע ברמן, וב-2014 תרגומו ל"לטעום מהשמים" מאת ברוך סטרמן.
בהוצאת אוניברסיטת אריאל הופיע ב-2013 תרגומו לספר "סינדרום אוסלו" מאת קנת לוין.