כל מה שרצית לדעת על תעופת בעלי חיים:
תעופה, דהיינו, יכולת תנועה באוויר, היא יכולת הקיימת בקרב חלק מבעלי החיים.
בימנו, היא בולטת בעיקר אצל מחלקת העופות, אצל עטלפים ואצל חרקים.
בעלי החיים, שיכולים לעוף מנצלים את כוחות עילוי, כדי לנוע ממקום למקום באוויר, בעוד שמשקל גופם כבד ממנו.
חלק מבעלי חיים אלו נעים בעיקר בעזרת התעופה, וחלקם נעים בדרכים אחרות (הליכה, זחילה, שחייה או דילוג) ומשתמשים בתעופה רק מפעם לפעם.
השימוש בתעופה מתבצע על ידי בעלי חיים במספר אופנים: חתירה, ריפרוף דאייה וגלישה.
התעופה מקנה לבעלי החיים המשתמשים בה, יתרונות ביו-אקולוגיים רבים כגון: ביטחון להם ולצאצאיהם, מפני טורפים שוכני קרקע, אפשרות דילוג על מחסומי טבע, מעבר מהיר בין מקום משכנם, לבין מקום מקורות המזון והמים שלהם, גם אם המרחק ביניהם רב.
נדידה ושינוי מקום מחיה בהתאם לעונות השנה ועוד.
תעופה, דורשת מבעל החיים השקעת אנרגיה רבה.
לכן, בעלי חיים שיכולים לעוף, כמעט לעולם אינם ניזונים מעלים, ענפים או שורשים.
הם ניזונים מפרות, צוף, אבקת פרחים או מטרף (מחרקים, מדם או או מבשר חולייתנים).
מעבר לזאת, ככול שבעל החיים גדול יותר, האנרגיה שעליו להשקיע בתעופה עולה באופן מעריכי.
זאת משום שהמסה של היצורים החיים תלויה בנפח שלהם, דהיינו בחזקה השלישית של אורכם, אולם כוח שריריהם תלוי בשטח החתך של השריר, דהיינו בחזקה השנייה של מידות האורך שלהם.
עוף שאורך עמוד השדרה שלו גדל, במהלך האבולוציה, פי שניים, יצטרך הגדלה הרבה יותר משמעותית מפי שניים, של מוטת הכנפיים ושל מסת שרירי החזה והכנפיים כדי לשמור על כושר התעופה (ראו נוסחת העילוי ומקדם העילוי).
בניגוד לעידנים קדומים, נכון לימנו, אין יצורים עפים שמשקלם גדול מעשרה קילוגרם.