כל מה שרצית לדעת על עקרון המדינה המועדפת:
בהיסטוריה של הכלכלה הפוליטית העולמית במאה העשרים אפשר להבחין במגמה שנעה ממכסי הגנה לסחר חופשי.
למרות שהמדינות לא עזבו לחלוטין את המדיניות של פרוטקציוניזם, שנועדה להגן על המשק המקומי ממתחרים זרים, הכיוון לפתיחת השווקים לסחר חופשי הוא ברור.
הפרוטקציוניזם נקשר באופן היסטורי לתפיסה מרקנטיליסטית שטוענת שמדינה חייבת לייצא כמה שיותר ולהימנע מלייבא.
לעומתו הגישה של סחר חופשי, שמתבססת על התאוריה של יתרון יחסי של ריקרדו, דוגלת בסחר חופשי; הטענה הבסיסית היא שלכל מדינה יש יתרון יחסי כלפי מדינה אחרת, לכן שתי מדינות יכולות להרוויח אם יסחרו ביניהן.
ברוח המחשבתית הזאת נחתם בין המדינות הסכם GATT.
הסכם GATT היה משטר בינלאומי שקידם הורדת מכסים בין השותפים לו כדרך להגביר את היקפי המסחר שביניהן.
רק ב־1995 הצליחו לייסד את ארגון הסחר העולמי (WTO), שהוא אחד המוסדות המשפיעים ביותר לכיוון של סחר חופשי בכלכלה הבינלאומית.
אחת המטרות העיקריות שלו היא לקדם ולפתח את יחסי המסחר בין המדינות שחברות בו.
עקרון המדינה המועדפת (MFN) הוא מושג מפתח בליברליזציה של הסחר בכלכלה הפוליטית ועמוד השדרה ב־WTO ו־GATT.
עקרון המדינה המועדפת בעצם הוא אחת השיטות העיקריות שהארגון נוקט בהן כדי להסדיר שוויון הזדמנויות מסחרי בין החברים בו.